היום קיבלתי סוף סוף את הצלצול טלפון שמאשר לי את המלגה. מיכאל
חתם עוד שנה קבע "בעיקר בגלל המיתון"  ולדליה מצאו גידול בראש.

כעת, על מנת שנהיה שווים אני חייב להתאזן.
את המאזניים רכשתי עוד באותו היום. הנחתי אותם בסלון וקראתי
לדליה. דליה ישבה שם ובכתה ואני אהבתי אותה אהבה כל כך חזקה
שיכולתי להזיז הר. אבל ההר היחידי שרציתי להזיז הוא של העצב
שצמח לה בתוך הלב - ודווקא בו לא הצלחתי לגעת.
את הדמעות שלה הנחתי על כף ימין של המאזניים ואז גם אני בכיתי,
אך המאזניים לא רק שלא זזו - הן גם המשיכו לשתוק.

היום הייתה רעידת אדמה בהודו. בבריטניה נחתם איזשהו חוזה
מפוברק בין 2 מחתרות של אנשים עם עקרונות שעבורם שווה למות.
ראש הממשלה הבטיח במסיבת עיתונאים שעל הפיגוע הבא נגיב ביד קשה
ודליה עברה את ההקרנה השלישית.
כעת, על מנת שנהיה שווים, החלטתי לעשות קרחת.

ברעידת האדמה בהודו נהרגו שש מאות אנשים בערך ועוד המונים
איבדו את בתיהם. איזה הר אחד ברעידת האדמה זז יותר מידי שמאלה
ומחק כפר כפול שתיים. במסיבת עיתונאים הודיע ראש הממשלה על
משלחת חילוץ ואספקה מישראל.

ואני. הלוואי והייתי יכול להיות רעידת אדמה בעצמי ולהזיז את
ההר של העצב שצמח בלב של דליה.