לזה שעדיין איני
יודעת את שמו...



תגידי, מה היית מוכנה לעשות בשביל אהבה?

נניח שאת יושבת משועממת במקום כלשהו. נניח שזה משרד ואת נמצאת
בו לבד, את מתה מעייפות והיום רק התחיל. נניח שפתאום, ככה סתם,
ניגש אלייך למשרד בחור חמוד. את יודעת מה? בחור ממש חמוד. יש
לו קוצים יפים, חיוך מקסים ואפילו עגיל באוזן, בדיוק כמו שחלמת
כשהיית נערה, כדי להוציא לאימא את העיניים. נניח והוא מחייך
אלייך ומתחיל לדבר איתך, משהו כמו: "איפה יש חלב? אני רוצה
להכין קפה...". את כמובן רוצה להיות ממש נחמדה לעלם החמודות
שעד לפני שתי דקות כלל לא היית מודעת לקיומו, אז את אומרת שיש
לך חלב ואת מוכנה להואיל בטובך לתת לו קצת בתנאי שיכין גם לך
שתייה. נניח שזה שוקו, כי את לא סובלת נס או קפה וממש לא אכפת
לך מה אומרים על זה. הוא צוחק ואחרי כמה דקות הוא יושב מולך
ואת אפילו מביאה כמה עוגיות.
הוא שואל אותך על העבודה, את שואלת אותו מה הוא עושה בחיים.
הוא מספר לך שהוא מובטל ושהוא עושה קורס כלשהו דרך משרד העבודה
ממש שתי דלתות לידך. איזה יופי! אתם משוחחים ביניכם שיחה לא
מחייבת אבל חביבה. חבר שלו נכנס באמצע, מקנא על הקפה ומעיר:
"יפה לך להתחיל עם המזכירות פה!", הוא מסמיק וזה דווקא נורא
מחמיא לך.
נניח והוא שואל אותך מאיזה עיר את ואת עונה לו והוא מתפלא, כי
גם הוא גר שם. הוא שואל אם את מכירה את איציק ויוני וברכה ואת
כמובן לא מכירה כי הוא הרי כמה שכבות מעלייך, ובכלל, למה שהם
יעניינו אותך? ונניח שפתאום הוא פולט שם, סתם שם כמו: אייל
אפרמוביץ' ואת במקרה מכירה אותו כי הוא היה בשכבה שלך ואפילו
חבר טוב של ידיד טוב שלך שגם היית מאוהבת בו בסתר, מה שגורם לך
להעלות נשכחות. מה תגידי על זה שבמקרה האייל הזה הוא הבן דוד
שלו? איזה יופי, צירוף מקרים מוזר. הוא שואל איפה את גרה, ופה
הוא בכלל בשוק- אתם גרים במרחק של שלוש מאות מטר אחד מהשניה.
הוא אומר שהוא מכיר מישהו מהאזור שלך שהוא חבר שלו. במקרה זה
השכן שלך מהקומה למטה, שאגב תמיד שנאת אותו ואת המשפחה שלו.
במיוחד את האחות הג'יניג'ית עם הקול המעצבן.
נניח שאתם בשיא ההתלהבות על מדינת ישראל שהיא בעצם שלולית
קטנה, השיחה מתחילה להתחמם ולעבור לפסים אינטימיים ואז כבמטה
קסם מופיעה הבוסית שלך, שהיא קצת איך לומר- עצבנית ובהיריון אז
היא מנפנפת אותו "בעדינות" כי יש לך עבודה. הרבה עבודה.
לפני שהוא הולך, הוא זורק שהוא הולך הביתה ב-11 וחצי בצהרים
ואולי תחכי לו. את יודעת שאת תסיימי ב-11, אבל ככל שעובר הזמן,
את לא יכולה להפסיק לחשוב עליו ואת מורחת את הזמן בכוונה כדי
שהשעון יזחל לכיוון השעה המיוחלת.
נניח שהגיעה השעה, עדר גברים שועט החוצה, וכולם מביטים בך (כי
את הנקבה הצעירה היחידה שהיא רווקה וגם נראית איכשהו טוב
ואפילו הציצים עומדים) אבל אף אחד מביניהם הוא לא האחד שאת
מצפה לו, ואת, אגב, לא יודעת מה שמו!!!
את הולכת הביתה מדוכאת דרך מגרש החנייה בתקווה לראות אותו עם
איזו מכונית, ואז חושבת שאולי הוא בכלל נוסע באוטובוס אז את
רצה לתחנה, אולם אפס, הבחור נעדר (גם עם ה').
נניח שלמחרת יום שישי ואת לא עובדת ביום שישי ואת לא יכולה
לחכות ליום ראשון לראות אותו  ולהריץ צחוקים, ומי יודע? אולי
אפילו מספר טלפון ועוד כמה דברים שכרגע את רק מעיזה לפנטז
עליהם. והרבה...
נניח שמגיע יום ראשון והבוסית אומרת שאין צורך שתגיעי אבל היא
תודיע לך לגבי מחר. גם למחרת היא לא צריכה אותך, וביום שלישי
בערב מגיע הנורא מכל: היא מודיעה לך בצער רב וביגון קודר שהיא
נאלצת לפטר אותך. ביומיים שלא היית, באה בחורה אחרת, ואין מה
להשוות אבל זה לא שאת לא בסדר: את חמודה, מהירת קליטה, חביבה,
ההופעה שלך סבבה ועוד כמה דברים אבל תשמעי, זה לא זה. וואלה,
את מתחילה להרגיש כאילו איזה גבר זורק אותך.
נניח שפיטרו אותך בזה הרגע ואת נורא מבועסת, אבל כל מה שאת
יכולה לחשוב עליו- זה החמוד ההוא. כן, גם בלילות לפני השינה,
כן, גם בשישי- שבת אחרי שעשית אהבה עם החבר שלך שחזר סוף סוף
הביתה מהצבא. בעצם, לא עשיתם אהבה כי אתם בקושי מכירים והוא גם
נורא מעצבן אותך. אז אחרי שהזדיינתם. לא, גם את זה הוא לא אוהב
שאת אומרת, בעצם חוץ מכשאת רוכנת מעליו ולוחשת לו באוזן בקול
מפתה: "תזיין אותי...".  נניח שאת מתהפכת על משכבך ובוכה לחבר
ולחברה ולכל העולם, אבל את שומרת את הדבר שהכי מטריד אותך
בלב.
נניח שכבר עברו שבועיים מהפעם ההיא שהכרתם. את צריכה לקחת את
הצ'ק מהעבודה ומקווה שתראי אותו אבל את רואה רק את השרמוטה
שמחליפה אותך שהיא סתם בלונדינית מטומטמת שבטח יודעת למצוץ טוב
לבוס השני ובגלל זה רצו אותה ולא אותך.
נניח שאת משתגעת, את פותחת דלתות של כיתות אבל לא מספיקה למצוא
את הפנים שלו כי זה נורא מביך ששלושים גברים ומורה בוהים בך
פותחת את הדלת בג'ינס צמוד וחולצה עם מחשוף קצת עמוק (שלבשת
למקרה שתפגשו).
נניח שאת פשוט מיואשת, זה כבר הופך למחלה, לאובססיה. את הולכת
למזכירה של הקורסים, אבל את לא יודעת את שם המשפחה שלו ולא את
השם הפרטי וממילא זה לא יעזור כי זה קורס של משרד העבודה ולא
שלהם!!!
את מרחפת לתחנת האוטובוס, טסה הביתה ורצה לספר הטלפונים. בכל
העיר יש רק אפרמוביץ' אחד, אבל גם אם היית מוצאת עוד אחד שגר
במקרה ברחוב שהוא גר, מה היית אומרת? מבקשת את הבחור החמוד עם
העגיל באוזן, הקוצים עם החיוך המקסים שהוא בנדוד של אייל והוא
בן 24?
לא ולא.
נניח שאת כבר ממש מיואשת. כבר בראש התחלת לדמיין שאת מוצאת
אותו ואיזה נחמד יהיה להכיר אותו לאימא שלך ולחלוף עימו מול
החבר המסריח שלו שגר קומה מתחתייך ולדעת שהוא מסית אותו נגדך
"כי היא סתם מפגרת ומגיע לך יותר", אבל את יודעת שאותך הוא
רוצה ולא יעזור אף אחד.
נניח שכבר כמעט דמיינת חתונה מהסרטים ואיזה כיף שיש לך חבר שגר
ברחוב שמולך וכל פעם שתריבי עם אחותך או שיפטרו אותך, או שסתם
תהיי חרמנית תוכלי לקפוץ אליו ואז עליו...
נניח שאת מחליטה לקחת את החיים שלך בידיים ואת לוקחת בדרך גם
את הכלבה שלך ואת הולכת לקבוצת הבניינים בה הוא גר ומחליטה
לסייר שם בתקווה שאולי תמצאי רמזים (למרות שאלו בניינים בני 8
קומות ולהזכירך שאת אפילו לא יודעת מה השם משפחה שלו!!!).
נניח שאת מטיילת לתומך ופתאום יש לך מזל גדול ולרגע את חושבת
שמישהו בשמיים כנראה מת עלייך ואת רואה את נסיך חלומותייך יוצא
מאור השקיעה, כלומר אור הפנס היישר לכיוונך, כלומר לכיוון
ביתו. את מאושרת ועושה את עצמך עוברת שם "במקרה". הוא שמח
לראות אותך, שואל מה העניינים, מן שיחה לא מחייבת שכזאת.
נניח שאת מרגישה שאת משתגעת ואת חייבת להתוודות, גם אם זה יעלה
בחייך.
"לאיפה נעלמת?" הנסיך שואל.
"פיטרו אותי..."
"אני מצטער לשמוע..."
"חיפשתי אותך ואני שמחה שמצאתי, אה..."
"יובל."
ואז, בדיוק כשאת עומדת להתוודות בפני אהובך על אהבתך הנצחית
כלפיו, מוכנה למנות בפניו את כל טובות ההנאה שיקבל ממך אם רק
יואיל בטובו להתלוות אלייך לפחות לסרט, פתאום את רואה מישהי
נורא מוכרת.
נניח שהיא קוראת אלייך בשמחה משהו כמו: "ענבל!!! כמה זמן לא
התראינו!", ואז את נזכרת שהייתן יחד באותה כיתה, חברות טובות
אפילו. גרה שני רחובות ממך ואפילו הייתן חוזרות יחד.
"אז מה קורה איתך?" אני מנסה לחייך.
"מה אני אגיד לך? החיים מחייכים אליי. סיימתי עכשיו הנהלת
חשבונות סוג 3, אני עוד מעט לומדת חישוב שכר, הייתי בחו'"ל
חודשיים ואפילו שיפצתי קצת את החזה..." היא אומרת ומפגינה
לראווה את מה שאפשר לראות מהירח. באמת את לא מבינה איך אפשר
להתפתח כל כך הרבה אחרי גיל 18...
"אה, ויש לי חבר חדש... אומנם אנחנו רק שבוע וחצי ביחד אבל את
יודעת, גם את החומה הסינית לא בנו ביום אחד..." ואז היא דופקת
חיוך ענק ונשיקה יותר ענקית ויותר קולנית לבחור החמד שחלמת
עליו בימים ובלילות ואפילו התכוונת לזרוק את החבר שלך בשבילו
אם רק יסמן באצבעו הקטנה.
"איזה כיף לי שאנחנו גרים קרוב! מה תגידי, איזה מצחיק שהוא גם
גר קרוב אלייך!" היא צוהלת ואת כבר מתכננת איך להרוג אותה
ובאיזה חלק של העיר להחביא כל חלק של הגופה שלה. "אז מזל
שתפסתי את יוביק שלי לפנייך...".
נניח שאת כבר לא יכולה לסבול את הנוכחות של מישהי שהייתה פעם
חברה טובה שלך ועכשיו היא סתם שודדת גברים ללא רחם וגם את יובל
שנקרא כבר יוביק והטבע קורא לך, וגם לכלבה שלך כבר נמאס לחכות
לך.
"אני צריכה ללכת, היה נעים לדבר איתכם..." את ממלמלת שבורת
לב.
נניח שאת ממשיכה בדרכך, דמעות חונקות גרונך על אהבת חייך שהלכה
מימך ככה סתם פתאום ואיך ואת לא מבינה, הרי היה יכול להיות
ביניכם משהו כל כך יפה!!!
אבל הוא הפסיד שהוא העדיף את הפוסטמה במקום אותך. שייחנק. וגם
היא.
נניח שהכלבה שלך משתוללת עם איזה כלב, יותר נכון לומר- משתרללת
ואת מרימה את הראש ורואה את הבחור הכי חמוד שראית אי פעם
בחייך- נו, טוב, בשתי דקות ושלושים ושתיים שניות האחרונות-
מחזיק כלב חמוד לא פחות והוא צוחק צחוק מתגלגל כזה ששובה אותך
ישר בקסמיו.
נניח שהוא פונה אלייך ואומר לך את המשפט הכי רומנטי ששמעת אי
פעם:
"איזו כלבה חמודה יש לך... אבל לא כמו הבעלים."
נניח שאת נמסה כולך ופתאום אימא שלו מצלצלת אליו לפלאפון והוא
ממש חייב לרוץ ואת לא מספיקה בכלל לשאול איך קוראים לו ואיפה
הוא גר. הפרט המזהה היחיד שיכול לעזור לך לאתר אותו זה הקוקר
ספניאל השחור שלו.

תגידי, כמה קוקר ספניאל שחורים יכולים להיות כבר בעיר
הזאת?!...