קולות בשבילי היא מילה שמסכמת את זכרונות הילדות. קולות זה
המריבות שלי עם אחי הגדול כשהיינו קטנים. קולות זה מה שתמיד
היה בסביבה של אחותי הגדולה מאז שאני זוכרת את עצמי - מוזיקה.
הייתי נוטה לברוח אליה לחדר, בייחוד אחרי מריבות. הרגשתי בטוחה
איתה. אני עדיין מרגישה ככה. קולות זה הרבה צעקות של ההורים
שלי, כשהם סוף-סוף הגיעו הביתה. אני זוכרת שתמיד הייתי מתעוררת
מהצעקות האלה, ואחר כך התקשיתי לחזור לישון.
היום, קולות זה משהו שאולי קצת חסר לי בבית. ההורים בעבודה
וחוזרים רק מאוחר, אחותי לומדת (אוניברסיטה) ועובדת, ומי שנשאר
בבית זה רק אני ואחי, שבשנה הבאה גם לא יהיה פה, כי הוא
מתגייס. ואנחנו די שקטים, חוץ מהתפרצויות אחד על השני מדי פעם.
אז גם אני דואגת בשנה-שנתיים האחרונות שהסביבה שלי תמיד תכיל
קולות - מוזיקה. אני חושבת שהתחלתי עם זה כשאחותי היתה בצבא...
אבל בכל אופן - עכשיו אני לא יכולה בלי. אולי אנשים צודקים
כשהם אומרים שאני גודלת להיות כמו אחותי. אבל אני בהחלט לא
רואה את זה בתור דבר רע.
קולות היא גם המילה שמתארת את אי השפיות שלי. הקולות האלה שאני
שומעת בתוך הראש שלי.  אחד מדבר אליי מלמעלה, אחר עונה לו
מלמטה, לפעמים יש גם כאלה שמתערבים מהצדדים. קולות שמשגעים
אותי. קולות שאני לא רוצה לשמוע.