יושבת בחדר, חושבת...
חושבת עליך...
כמה אתה יפה
כמה אתה מוכשר
כמה אתה מתוק
כמה שאני אוהבת אותך...
חושבת... נזכרת...
איך לא היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך
איך שמת עלי זין כשהתקשרתי אלייך
איך ניתקת לי בפרצוף
איך לא ענית לי לשיחות
איך זלזלת בי
כמה שאני שונאת אותך...
חושבת... כנראה שהתלהבת.
נו, מה... זו הפעם הראשונה שמישהי כמוני רדפה אחריך
הרי בהתחלה לא חשבת שאני אפילו ארצה לדבר איתך...
(כמה אנשים אפילו שאלו אותי מה אני עושה איתך ושאני יכולה
להשיג מישהו טוב ממך פי 100)
התביישת לדבר איתי
היית עובר לידי, בכוונה, מסתכל, בוחן, מחייך... והולך
חשבת שאני לא שמה לב, אבל הלב שלי דפק כל פעם שהתקרבת לאזור
בסוף... באת לדבר איתי (סוף סוף), אמרת שנדלקת עליי...
אתה יודע, בהתחלה אמרתי לעצמי 'למה לי'... שזה לא שווה את זה,
שאני פשוט אשאר לבד - זה הכי טוב... לבד
אבל... מה לעשות - הרגשות שלי פעלו... יותר מהראש...
גם אני נדלקתי עלייך... (ואני ממש לא יודעת למה...)
זו הייתה תקופה משונה... שמחה-עצובה כזו
היית מתקרב אליי והייתי מאושרת, ואז, פתאום... מתרחק...
לוקח צעד אחד קדימה ושניים אחורה...
עד שנמאס לי - לקחתי יוזמה ואמרתי לך שתחליט מה הולך ביננו, מה
אתה חושב... אתה התעלמת ממני.
הייתי צריכה לרדוף אחריך בשביל לקבל תשובה מסכנה!
התשובה הייתה (כמובן) שאתה מעדיף להיות לבד, שזה לא הזמן, שאני
לא אבין... כן, כן... כרגיל תרוצים, גימגומים מטומטמים...
החיוך המטומטם שלך... הדמעות שלי בעיניים, הדמעות שלך...
אני שונאת אותך.
אני אוהבת אותך...
זה נגמר. לא נורא, נתגבר (כן, בטח...).
יושבת בחדר חושבת...
חושבת עלייך...
כמה אתה יפה
כמה אתה מוכשר
כמה אתה מתוק
כמה שאני אוהבת אותך...
חושבת... נזכרת...
איך לא היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך
איך שמת עליי זין כשהתקשרתי אלייך
איך ניתקת לי בפרצוף
איך לא ענית לי לשיחות
איך זלזלת בי
כמה שאני שונאת אותך... |
