הנה יושב אני מול שולחני,
כותב את כל דפי ההכנה,
ליום ההוא,
אותו יום בו לפניך אצהיר אהבתי.

השעון מצלצל פעם אחת,
עובר עוד זמן וכבר זה פעמיים,
אך נאי עדיין כאן,
יושב ומתכנן את עתידי.

הלב פועם,
הקצב מתגבר,
עם כל שנייה עוברת,
קרב אני ליום אליו אני כבר מחכה רבות.

שוקעת השמש,
ושוב עולה הין מן התהום,
כל שקיעתה,
גורמת לרוחי וללבי להתרומם כי עוד מעט,
תזרח היא, זריחת היום ההוא.

הו אלוהים,
מתפלל אני אליך,
מתחנן אני להצלחה,
הבא לי את ליבה ותנה ידה בידי.

הנה היום סוף סוף הגיע,
חיוך פרו כבר על פני,
אך לבי מפעים הפעימה,
האם תגיד לי כן, או שתחרוץ לי: לא!

קרב אני אליה,
מביט אל תוך עיניה העמוקות,
ורק כעת מבין אני את טעותי,
מדוע לא עשיתי זאת מקודם?