יעל ויק / מבעד לעיניים עיוורות |
מדי פעם גילגול השינה, או החלום,
גרמו לה להתהפך ביזע
בדממה או בטירוף.
מדי פעם כאילו פתחה את פיה לאמר משהו,
והתחרטה.
חשפה כתף מנומשת,
בחטף היד,
ולו רק כדי לגרד איזה מטרד.
ואני, כל תלולית בגוף, כל הבזק האור או תנועת השריר,
כולם היו כדי לאמר לי, שברצונה להישאר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|