שואה, שואה, שואה, שואה!
לך לנצח אהיה אסיר תודה.
הבאת ששון ועצמאות
לגזענו הנחות.

מה הייתי עושה ללא שואה?
על מה הייתי מתלונן?
מהיכן הייתי מוצא צידוק הגיוני?
לכיבוש, גזענות, לפאשיזם הציוני?

איך הייתי מאכיל את ילדי הקטנים?
"כשאני הייתי בברגן בלזן, התפללנו לכאלו צנימים!"
איזו עוד סיבה אמצא לביזיון,
כשנפסיד באירוויזיון?
ואיזו עוד צעקה נרים על הביש גדא
שהעזה לנצח באולימפיאדה?

נסחט את המילה עד שתאבד כל ערך!
כשישעמם, כשיהיה חם, כשניפול על הברך.
ואיזו עוד מילה אזעק במלוא גרון
כשאקרא את העיתון?
איזו זעקה ארים כשאעלה לשמירה?
מלבד אותה מילה שרקנית
כה קליטה
שואה!