הסרט היה לקראת סיום.
מג ריאן וטום הנקס עמדו להם בגן הציבורי עם הכלב שלהם שקפץ
עליהם בעליזות.הם התחבקו וכמובן הייתה נשיקת סיום.
סוף טוב הכל טוב, חשבה שחר וטעם מרירות עלה בשפתיה.
לקחתי את חפיסת הסיגריות שהייתה מונחת על השולחן במטבח.
חיפשתי את המצת שתמיד נעלם ברגע שאני צריכה אותו.
לקחתי קופסת גפרורים ונזכרתי ברז.
אני יכולה להשתמש בו מעולה ולנפנף איתו מול רז ושקד, החברה
החדשה שלו...
התחשק לי להקיא, כשהגיתי את השם הזה.
ראיתי את שקד באותו יום אחרון לפני שעזבתי את גיא.
שון ואני עמדנו ליד הדלת, ככשמענו את סיבוב המפתח של גיא.
"היי  מותק"!
אמרתי לו והתכוונתי להדביק לו נשיקה, כשלפתע ראיתי ילדונת כבת
18 עומדת בחשש מאחוריו.
החיוך שלי הפך להבעה תוהה ועיניים שואלות.
"מי זאת גיא"?
גיא הביט בי וליטף את שון.
כולנו עוד עמדנו בכניסה, כשהבחורה ביקשה כוס מים.
נאלצתי להכניס אותה.
היה לי משהו נגדה מההתחלה, למרות שהיא לא עשתה לי שום דבר רע.
זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה ומאוד הסתקרנתי לדעת מי
היא ומה לעזאזל היא עושה עם גיא?!?!
התיישבנו בסלון.
סימנתי לגיא לבוא ולהתיישב לידי,
אך הוא בחר להתיישב לידה.
עיקמתי פרצוף וחיכיתי להסברים.
"שחר", התחיל גיא בטון שממש לא מצא חן בעיניי.
"זאת שקד", הוא אמר ואחז בידה.
שקד חייכה במבוכה ובמבטה היה ניצוץ אשם.
עכשיו ידעתי שמשהו מסריח...
"טוב גיא", אמרתי, "אני רואה שיש לך משהו להגיד,
אז מה דעתך לעשות את זה לעניין,
כי אני באמת מתחילה לאבד את הסבלנות".
גיא ושקד החליפו מבטים ביניהם ואחיזתם התחזקה.
"שחר", הוא אמר
"שקד ואני"...
הכל נהייה שחור, כשגיא הכריז בגלוי ללא בושה שהוא ושקד ביחד.
עצמתי את עיניי וקיוויתי לפתוח אותן ולראות את גיא לידי בלי
השקד הזאת,
אבל זה לא היה חלום, אלא סיוט שהתגשם...
מצאתי את עצמי בבוקר מכוסה בשמיכה דקה ואת יעל יושבת מולי עם
כוס קפה.
"בוקר טוב יפהפייה נרדמת",
היא אמרה לי וחייכה.
"בוקר טוב" אמרתי לה בקול צרוד,
פוזלת לעבר כוס הקפה שלה.
היא הבינה את הרמז ולבסוף נכנעה.
היא הרימה את בקבוק הבירה שהיה זרוק על הרצפה, הלכה למטבח
והדליקה את הקומקום.
"תודה", אמרתי לה והתמתחתי.
"אני רואה שחגגת אתמול",
היא אמרה לי
"אז מתי חזרת אתמול"?
התעלמתי ממנה
"בשלוש וחצי לפנות בוקר חזרתי ומצאתי אותך ישנה כמו בול עץ ואת
אייס שוכבת לצידך"
אייס הייתה במטבח ונראה היה שהיא מכחישה הכל.
"אני אפילו לא זוכרת מתי נרדמתי",
אמרתי לה.
"לא פלא", היא אמרה והביאה לי את הסיגריות.
""אני רק זוכרת שראיתי סרט ואז היו לי נוסטלגיות בקשר לגיא
ואז"...
"הבנתי אותך"
היא אמרה, הקימה אותי והובילה אותי לכיוון חדר האמבטיה.
הבטתי בה בעיניים שואלות ולא מביות.
"מה"?
"יש לך ריאיון עבודה, שכחת"?
"את לא תרדי ממני עד שאני אלך, הא"?
"לכי כבר את מסריחה", היא אמרה לי וסגרה אחריי את הדלת.
עם אותם משקפי שמש ענקיים, שמלה פרחונית צמודה, עקבים
וסיגריה,
צעדה שחר לכיוון בית הקפה הפינתי בשיינקין.
היו לה תוכניות אחרות מלבד להגיע לבית הקפה,
לעשות רושם על רז,
להשיג ריאיון עבודה  ואז כמובן לקבל אותה.
שחר הייתה מאוד בטוחה בעצמה,
אבל כשנזכרה במה שהיא הולכת לעשות אח'כ היא התמלאה חרדות...
היא לא הייתה מעוניינת שוב להכנס לאותה דירה שחלקה עם בחור
שחשבה שתחיה איתו לעד.
אבל שחר לא נתנה לשום דבר כעת להסיח את דעתה מהמטרה:
להשיג את העבודה ואולי גם את רז...
שחר נכנסה לבית הקפה.
אחת המלצריות התקרבה אליה ושאלה אותה איפה היא רוצה לשבת.
"אני מחפשת את רז", אמרה שחר.
המלצרית הראתה לה באי חשק את רז מפנה שולחן.
שחר התקרבה לעברו.
"עובד קשה, מה"?
היא שאלה.
רז הסתובב לכיוונה.
"היי", הוא אמר בפליאה.
"שבי בינתיים ואני אביא לך קפה"
"אייס", אמרתי לו,
כשהלך לעבר המטבח.
הוא סובב את ראשו וכמעט התנגש באותה מלצרית חמוצת פנים שפגשתי
בהתחלה.
"תתחדשי על המצת",
הוא אמר, כשחזר וראה אותו ליד חפיסת הסיגריות.
"תודה", השבתי לו והבטתי אל תוך עיניו הירוקות.
"קצת עמוס פה", הוא רמז
"יש לך דקה"? שאלתי.
רז הביט לעבר הלקוחות ולבסוף התיישב.
"יש לך שתי דקות",
הוא אמר וחייך כך שיכולתי לראות שתי גומות חן מבצבצות להן.
"ציפור לחשה לי שאתם צריכים עובדים
ומאחר שאני זקוקה לעבודה וכסף נואשות חשבתי שאולי תוכל לסדר לי
כאן משהו".
עיניו של רז ריצדו לעבר הלקוחות.
"אני עוד דקה איתך",
הוא קם.
"שתי דקות בשבילך", אמרתי לו.
צפיתי ברז עושה את עבודתו ביעילות רבה.
שווה לעבוד עם פצצה שכזאת,
חשבתי ולקחתי לגימה מהאייס.
רז חזר והתיישב.
"תראי, אני יכול לנסות",
הוא אמר ושאל אותי לגילי.
"עשרים", השבתי לו.
"אני אראה מה אני יכול לעשות בשבילך",
הוא אמר והלך אל הדלפק.
צפיתי בו מדבר עם מישהו.
שניהם הסתכלו לעברי ואני השתדלתי להראות עסוקה.
"שלום, אני מוטי",
אמר האיש לאחר שהתקרב ולחץ את ידי.
"שחר", השבתי לו וחייכתי בנימוס.
הוא התיישב לידי ופזל לעבר חפיסת ה"פרלמנט לייט קצר",
שהייתה מונחת לידי.
הבנתי את הרמז והצעתי לו  סיגריה.
"תודה", הוא אמר.
"אז יש לך ניסיון במלצרות"?
הבטתי ברז, שעמד מאחוריו וסימן לי להנהן בראשי.
הנהנתי בראשי ואמרתי שיש לי ניסיון בהגשת אוכל ושירות אנשים.
מוטי התרשם לטובה, אך הריאיון עוד לא הסתיים.
לשמחתי הוא אמר:
"אני מצמיד לך את רז להתלמדות של לא יותר משלוש משמרות עד
שתקלטי את העבודה ואז נראה אם את מתאימה לנו".
"אז מתי את יכולה להתחיל"?
הוא שאל לאחר שתיקה קצרה.
היססתי.
"היום בערב"?
שאלתי.
"מצויין", הוא אמר
"אני רואה שאת לא שורפת זמן מיותר"
קבענו לחמש וחצי אחרה'צ.
מוטי חזר לדלפק.
רז ואני נשארנו עומדים זה מול זה.
"תודה רבה! אתה לא יודע כמה זה עוזר לי"
"שטויות", הוא אמר וחייך.
התקרבתי אליו ונשקתי לו על הלחי.
"בשבילי זה יותר משטויות", אמרתי לו.
היה נראה שרז היה מעט נבוך.
כנראה שהוא מהבחורים שמתביישים בהתחלה,
אבל אני ארגיל אותו אליי.
היום בערב אני אצמד אליו יותר...
"תודה על האייס", והוצאתי את הארנק מהתיק שלי.
רז סגר את ארנקי וסימן לי להחזיר אותו לתיק.
"על חשבון הבית", הוא אמר וגומות החן שלו הופיעו להן שוב.
יצאתי מבית הקפה בחיוך וסיפוק רב שירד ברגע שנזכרתי לאן פניי
מועדות כעת...