חומר למחשבה.
אמא של עדנה השמינה מנחת
הילדה לא השאירה כלום בצלחת
וכך עם הזמן בחלוף השנים
עדנה לובשת מידה ארבעים
עדנה מתביישת ללכת לים
"בנים לא יתחילו איתי לעולם"
אם רק ארד שלושה קילוגרם
הביקיני יראה על גופי מושלם
אספה וזרקה את כל העוגיות
התחילה לאכול הרבה ירקות
והנה כעבור כמה שבועות
עדנה ירדה כבר בכמה מידות
מספר המכנס הלך וירד
את עדנה כבר לא רואים מהצד
היא לא ידעה כיצד להפסיק
מצבה התדרדר והפך למדאיג
האמבולנס הגיע לטיפול הנמרץ
על פניה של עדנה חיוך מאולץ
הרופאים והאחיות פשוט נדהמו
כשאת גופה הקטן והגרום הם ראו
וכך חודשים מחוברת לצינורות
את האינפוזיה מוציאה כשהאחיות לא רואות
"אני יודעת שאהיה כל כך מאושרת,
אם אצליח רק עוד שלושה קילו לרדת"
בלילות מייסורים עדנה גונחת
ואמה השמנה בוכה ומתייפחת
חושבת לעצמה מה עשתה לא נכון?
שלביתה המסכנה יש צינור בגרון..
ואז הוא הגיע היום הנורא
ועדנה במיטתה הלבנה פירפרה
לגופה הקטן נגמר כבר הכוח
וחשב שלמות יהיה הרבה יותר נוח.
כשליבה נעצר
וקולה נאלם
מחשבה הדהדה
"עוד שלושה קילוגרם"...
תודה לחברי הטובים ארז ונג'י על השותפות בכתיבת שיר זה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|