|
הגשם הראשון היה כל כך חפוז
אפוף ריחות אוקטובר, זכרונות תמוז
עוד לא רוו הנחלים הרדודים -
ובעמקי ארון - כפפות הילדים
כבר אז ידעת שבין נובמבר לטבת
ובין טיפות שחרית לבין מטר כבד
הוא נח אצלך ומתדפק על סף ביתך
והוא אוסף אל טיפותיו - את דמעתך
כן, זה האושר בכבודו ובעצמו
והוא חודר בצינתו לעצמות
ולך ילדה, מותר לקרוא לו כבר בשמו
הן זה האושר בכבודו ובעצמו
בחלונות הוא מתחבט בסורגים
בעיינות הוא מצטרף אל הפלגים
ואת צופה בו מהפוך המאובק
במבצרך המעוגן והמוצק
והוא זולג על השמשות והתריסים
מכה כרעם בבתים הננסים -
ואת פתאום יודעת מה זה לאהוב
ואת ברק נוצץ... ואת מטר רטוב...
------
אך עוד תבוא שעה - ברקי כסלו עדים
וקיץ אמיתי יזרח ויאדים
וסיוונים ותמוזים ואלולים
יצהיבו על תנוכי אזנך כעגילים
ואת שזופה ויחפה, צרובת דרדר
לא יוותר בך אלא קצה חיוך קצר
לנצור בו את תקוות כל הימים
עד חשוונו של הראשון שבגשמים |
|
|
לא, מתוקים,
הגודל לא קובע.
זה הקוטן שמפריע
לנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.