הטלוויזיה מתדרדרת

היום ראיינו בערוץ 1 מתנחל מעפרה. הכתבת שאלה אותו מה הוא חושב
על מפת הדרכים. אני לא מבין את הכתבת הפשיסטית הזאת. מתנחל?
חושב? מי האימבציל שנתן לה מיקרופון? בכל מקרה, הסתכלתי על
המתנחל, היה לו אף ארוך כזה וזקן עבות. היה לו מבט מלא תאווה.
אני מפחד שהוא יתקרב אל הבת שלי ויפתה אותה. איכס.
אחר כך הכתבת שאלה מתנחלת מה יקרה אם יחליטו לפנות את ההתנחלות
שלה. המתנחלת הזאת עשתה פוזה שהיא כזאת צנועה וחסודה וניסתה
באמצעות מניפולציות שקריות שכל בן-תרבות נאור יבחין בהם לנסות
לגרום לצופים להאמין שהיא גם אנושית. אולי האספסוף שלא רואה
"ארטה" נפל בפח, אבל לא אני.

ביום חמישי, היה שידור מהכנסת. המצלמה התמקדה בשרון השמן ובבנו
העוד יותר שמן והמכוער. בחיי, זו ההוכחה שרוע רק מוליד רוע.
למה התקשורת לא חושפת את זה ששרון התככן שותה כל יום דם ילדים
פלשתינים לארוחת בוקר? אני לא מבין איזה ערוץ פשיסטי יצלם נאום
של כזה אחד, אבל הרי מבחינתם זה לקבל את המשכורת. מה עם ערכים?
אידיאולוגיה? את הכל הם מוכרים בשביל כסף. הטלוויזיה של השבוע
זו לא הטלוויזיה של פעם. פעם שידרו כל הזמן נאומים של שריד,
ושל ביילין. אלה בני אדם. לא כמו השטן שרון ובנו מחרחרי
המלחמה. פעם הייתה עיתונות אמיתית ולא תחבו לנו מול הפרצוף את
התמונות של המתנחלים האלה כל הזמן. איך נפלנו... זה הכל בגלל
הימנים הפשיסטיים האלה.

היזהרו מהמתנחלים

מה שמזכיר לי, אתמול לקחתי את ביתי לרופא. הרופא הקבוע שלנו
היה חולה ובמקומו היה רופא עם כיפה וזקן. ראיתי שהוא נועץ
בביתי מבט מאוד לא תמים. רציתי לקחת אותה משם ולברוח אבל לא
היה לי נעים, כי מאחורי הייתה פרופסורית ידועה לאומנות
קווקזית.  הרופא בדק אותה ורשם לה תרופה. אני כמובן לא אקנה
אותה, הוא בטח מנסה להרעיל את ביתי שמנגנת בכינור ושומעת
בטהובן בזמנה החופשי ומתנדבת ב ISM.
ביקשתי מביתי לצאת מהחדר ושאלתי את הרופא: "מאיפה אתה?" הוא
ענה לי שהוא מגוש קטיף. כמעט התעלפתי. איך המנוול הזה העז
לבדוק את ביתי. הוא בטח הדביק אותה באיזה מחלה מתנחלית. מחר
היא עוד תתעקש לתלות דגל ישראל על המרפסת, רחמנא ליצלן.

קונצרט פוסט-מודרניסטי ניאו-קלאסי

למזלי, מצאתי מפלט מתלאות השבוע, בקונצרט ששודר ב 4 לפנות בוקר
ב"ארטה". הקונצרט, שהציג את סופי מרי לה-אנטואנט, המלחינה
הצרפתית האוונגרדית בקונצרט מחווה לאומנות הנגינה בבית השחי של
מחוז שמפנייה בצרפת. סופי הפגינה ביצועים מרהיבים כאשר ריכרד
פריץ גונר ניצח על התזמורת. האולם היה מסודר, כל הקהל היה לבוש
בהידור כיאה לבני תרבות. אני לא מבין את האנשים בארץ, למה הם
לא הולכים לקונצרטים כאלה? אז מה עם הכרטיס עולה 1500 דולר?
אחרי הקוצרט, "ארטה" שידרו קונצרט אחר ממילאן עיר התרבות.
הכוכב הגדול של הקונצרט היה זמר אופרה בשם יבגני שפופלוב. הוא
שר אריה מאת פוצ'יני וממש גרם לגג האולם לרעוד. הוא ריגש אותי
מאוד כאשר שר פרקים מהרקוויאם של מוצרט יחד עם המקהלה הבולגרית
הצעירה. רק באירופה יש זמרים כאלה גדולים. אין אף ישראלי שיכול
לשיר כמו שפופלוב. אין. כי הישראלים האלה הם עם חסר תרבות.

הערה:
קטע הסאטירה הנ"ל נכתב בעקבות שני טורי ההסתה של בני ציפר
"הטלוויזיה של השבוע" שפורסמו ב"הארץ" בגיליון יום שישי של
"הארץ" 9.5.2003
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=291331&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=2

ובגיליון של ה 16.5.2003
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=293718&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=2


בשני טורים אלה ניסה בני ציפר לעשות דה-הומניזציה למתנחלים תחת
מסווה של ביקורת על טלוויזיה. אם מה שהוא כתב מקומם אתכם,
הפציצו את מערכת עיתון "הארץ" במכתבים ואפילו בטלו את המנוי על
העיתון הזה.