את מסתכלת עליי דרך עיניהם של זרים,
את מדברת איתי ובוחנת רק את התווים,
את שומעת, כביכול מקשיבה,
את מלטפת, כביכול עדינה.

את מעמידה פנים שמעוניינת לדעת אותי,
בדרך התמימה, הראשונית, הטהורה - רק את ואני.

לא מחפשת את היפיפיה הנרדמת,
לא את הגברת עם אותה האדרת,
לא רוצה זיקוקי דינור מרהיבים,
לא רוצה פטפוטים ריקניים.

את מסתכלת עליי ואין פרפרים בבטנך,
את מנשקת אותי ואין צביטה בליבך,
את מתעלמת מהזעקה,
את מחייכת ולא מרגישה את הבאר העמוקה.

למה שתרצי אותי, אם אמשיך לדבר?
למה שתתענייני אם אנסה לברר?
למה שתביני אם יש סביבך חומה?
חומה של שתיקה ובושה.

נגעת בי עמוק.
אני רוצה להישאר יפה, אך גם לא רוצה לשתוק.