מוחנוק, המפקד הראשי של המוח של שמוליק ישב לו בשקט על כיסאו
האדום. הוא ישב ובהה בתקרה הלבנה. מדי פעם היה שלוח מבט חטוף
לעבר מכשירי הקשר הקשרו אותו עם מפקדי החלקים האחרים. הוא לחץ
על אחד מהם, זה שקישר אותו עם האוזן.
"אוזנוק!" קרא כששמע נחירות רמות.
"מה?" צעק אוזנוק כשהתעורר משנתו, "מי זה?"
"זה מוחנוק." ענה מוחנוק.
"אדוני! אני מצטער."
"לא נורא. יש משהו חדש?"
"לא ממש. פשוט פסיעות."
"מוחנוק לחץ עוד פעם וחזר לבהות בתקרה. הוא לחץ על מכשיר קשר
אחר, זה שקישר אותו לעין.
"עינוק!" קרא.
"מה אדוני?" שאל עינוק.
"יש משהו חדש?"
"אכן כן. הוא נכנס לתוך איזה בית."
"או! סוף סוף קצת אקשן! אני כבר מת משעמום פה."
הוא לחץ עוד פעם ונכנס למצב כוננות. לפתע הוא שמע את קולו של
אוזנוק שאמר:
"אדוני! זאת מסיבה! אני מציע לעשות כאב."
"מדוע?" שאל מוחנוק.
"זה רוק כבד, נוראי!"
"תן לי לשמוע."
לאחר שמיעה קצרה של הרוק הכבד נפל מוחנוק מכיסאו. הוא קם ולחץ
על מכשיר קשר גדול במיוחד, אחד שקישר אותו עם כולם.
אנחנו נכנסים למצב כאב ראש!" אמר.
"מדוע?" שאל בטנוק, המפקד על הבטן.
"כי לפי התהליך הביולוגי שגילו המדענים, גלי הקול נכנסים לאוזן
ומרעידים נוזלים מסויימים המטלטלים את הראש ויוצרים מצב הנקרא
'כאב ראש'."
"באמת?"
"לא."
"הבנתי."
"יופי."
מוחנוק לחץ שנית על מכשיר הקשר הגדול. הוא נתקף לפתע ברצון
לאכול את נעלו השמאלית, מנהג מנעוריו. הוא ישב והתכונן לכאב
הראש. ואז זה הגיע, חזק מתמיד וטלטל את כל הראש וכתוצאה מהחוזק
הגדול גם את שאר הגוף.
"איפה שקית ההקאה שלי?" הוא צעק.
נשמע קול מהחדר הסמוך שאמר:
"אין שקית הקאה."
"מדוע?"
"אינך מסוגל הקיא, את המוח. אתה יכול רק לצוות על הגרון
להקיא."
"נכון."
מוחנוק לחץ על מכשיר קשר אחר, זה שקישר אותו עם הגרון.
"גרונוק!" הוא קרא.
"מה, אדוני?" שאל גרונוק.
"תקיא."
"כן אדוני."
מוחנוק ניתק את השיחה ושאל את הקול בחדר הסמוך:
"האם זה הקטע שבו אני אמור להעלף?"
"אכן כן."
"טוב ויפה."
הוא לחץ על כפתור שעליו היה כתוב "מוח אוטומטי". הוא התבונן על
התקרה ולפתע נפל על הרצפה מחוסר הכרה.