אני כל כך יפה. חצאית שחורה, גופיה שחורה עם מחשוף שלא משאיר
הרה מקום לדימיון, לא נורא, זה למטרה טובה! אתה כבר שלושה ימים
יושב לי על הוריד שאני אבוא ואני נשארת אדישה, בכוונה! אני
יודעת כבר מתחילת השבוע שאני אבוא, אבל לך אני עונה "יום שישי
בערב עוד רחוק, אין לי מושג מה אני הולכת לעשות עדיין...". אתה
לא מתייאש, משכנע, מוצא פתרון לכל תירוץ שאני מעלה, נחמד לי
שאתה מתאמץ ככה, זה גורם לי להרגיש שיש לי למה לחכות, שחשוב לך
שאני אבוא, שחשוב לך לראות אותי... בעשר עוד משכתי את זה,
אמרתי "אולי" וניתקתי. ואז התחלתי להתלבש- פן לשיער, איפור
עדין כמו שרק נופרי יודעת לשים לי, כל כך הרבה בושם שמתי...
והלכנו, שמחות, מאושרות ובעיקר אני- מלאת ציפיה.

אנחנו מגיעות לשם, עוברות את סבב ה"שלום-שלום", הרי זה המועדון
הקבוע, כולם מכירים את כולם. ואז אני מתקדמת אליך, אתה מצידך
מסתכל, בוחן ופולט מרחוק: "מה ענבל? את לא רואה בעיניים היום
אה?". זאת היתה מחמאה או מה?! לכו תבינו את ה-יא'ניקים האלה,
שנה הבאה אני אלמד את כל התורה שלהם...
כרגיל, היית יפה ונאלצתי להתאפק שלא לקפוץ עליך. דיברת אל
המחשוף שלי, אפילו ממש התמקדת בנקודת החן הזו שבקצה, יפה לך
לשכוח שגם אני פה, חבר שלך דלוק עלי עוד מיום שישי לפני
שבועיים, גם הוא מדבר אל המחשוף שלי, לא אכפת לי, שיחמיא לי
באוזניך, יותר טוב.

נכנסתי לבפנים, היה נחמד, רקדתי קצת פחות מן הרגיל, החצאית לא
היתה נוחה. הסיגריות אצל נופרי! איפה אני מוצאת אותה
עכשיו?טוב, הלכתי לפי ההגיון, היא בטח בבאר. כמה מפליא! גם אתה
היית בבאר, בחושך הייתי בטוחה בכלל שאתה נופרי, אתה צריך
להסתפר... הסתובבת אלי, נבהלתי! היית שיכור בטירוף. לעזעזל
איתך! ואני עוד תכננתי, חשבתי שגם אתה תכננת! אבל היית חייב
ללכת לשתות, זו כבר פעם שניה שאתה עושה את זה!

אני שונאת אלכוהול, במיוחד בשעת תסכול זה הפתרון הכי גרוע
בשבילי, בכלל, זה אצלי מן סרט שחוזר על עצמו כל פעם שאני שותה
- מתנהגת כמו מפגרת, עושה המון המון שטויות, עושה דברים שממש
אסור לה לעשות ואחרי זה בוכה וטוענת "הייתי שיכורה, זה יכול
לקרות לכל אחד..". אז שתיתי, מהתסכול.

נראה לי שאלה היו 9 טקילות בערך, לא ממש נוראי. לא התעלפתי, לא
הקאתי, פשוט נורא כאבה הבטן וגם הראש, אז ישבתי, בחוץ, עם הראש
על הברכיים. הוא בא אלי בריצה התיישב לידי, בחיים שלי לא ראיתי
אותו לפני, הוא היה נמוך, רזה, קצת מלוכלך, בדיוק ההפף ממך...
הוא התחיל לזיין לי בשכל על מים מינרלים, הוא עצבן אותי מאוד
ונגמרה לי הסבלנות, גם המלבורו נגמר לי, חבל שהיה לו נובלס...
"מה אתה רוצה?" פלטתי ברוגז, "לנשק אותך", התנשקנו, מה אכפת
לי? גם ככה היית שיכור ואתה לא יכול לדעת כלום, בכלל נעלמת לי
לגמרי מאז שהסתובבת אלי בבאר. אז הלכתי איתו, למאחורה שם, לא
היה משו, אפילו לא נמשכתי אליו, הוא גמר, והלכתי.
הקאתי.
והקאתי שוב.
ואז בכיתי. לפחות אתה לא תדע מה עשיתי, אתה, אכפת לך ממני, אני
לא רוצה שתחשוב שאני זולה... אני...הייתי שיכורה...

ביום שאחרי התקשרתי אליך, ביקשתי שנפגש, אתה רק שאלת "ואיתי
תהני כמו שנהנית עם גל אתמול?"

שיט!



מוקדש לעצמי המפגרת.