הגשם פסק והשמיים הפכו כחולים,
הדמעות שלך נפסקו והחיוך עלה על הפנים.
חזרתי, אמרתי אבל לא האמנת,
חזרתי, אמרתי ונשקתי לראשך.

חיבקתי ואהבתי ובין זרועותייך נשארתי.

אמרת חזרת, והתחלת להאמין
אמרת חזרת, וחיבקת אותי.

אמרתי חזרתי, חזרתי לכאן
אבל הכל חלום ואני כבר לא
קיים.

ואני אמרתי שאני מוכרח להמשיך,
ואת אמרת שאת לא יכולה להמשיך.
ונפלת על ברכייך ובכית בדממה
ואני הלכתי, כי לא הייתה לי
ברירה.




מוקדש לידיד הכי טוב שהיה לי והוא הלך ולא חזר.
ומאז לא הפסקתי לחלום עליו וזה נכתב בעקבות החלום האחרון
עליו.
: (