כשתקראי את זה, אני חושב שתחייכי.
כשתגמרי לקרוא כנראה תבכי.
תספרי לחברים, בתוך ליבם הם לא היו מופתעים.
תגיעו כולכם להלוויה. חלקכם אפילו יזילו דמעה.
אולי תצטערי שלא הייתה לנו הזדמנות,
או אולי בכלל תחשבי שאני דפוק או מטומטם.
אך אהבתי אלייך תישאר גם לאחר מותי, אהבה שלא הייתה כמותה אף
פעם.
הדבר האחרון שרציתי היה לחבק אותך לעד, אך את ניפצת את
האשליה.

מה הם חברים, כאשר בך הם בוגדים, מסכסכים ומזיינים אותך מאחורי
גבי.
כשהם עברו בתוכך, אני הייתי הידיד שאהב אותך בסתר, זה שהחזיק
את ידיך, זה שגם שילם על ההפלה.
הלב נשבר כשנתת להם לחזור, למה ילדה, למה?
יכולת להשיג כל בחור או בחורה, אך את בחרת בהם כי הם נתנו לך
ביטחון ואמרו שהיו איתך לעד, גרמו לך להרגיש מקובלת ויפה.
כשזיינו אותך בכול תנוחה.

ומי אני לומר מילה? אני בחור שלא משיג בחורה.
עכשיו אני הולך משאיר אותך איתם, זה יכאב כמה זמן. אך זה
יגמר.
ואני תמיד אותך אוהב, אך אנו שונים.
שונים מידי...