מקפצת מימין לשמאל לימין וכך הלאה
יש בי עצבים כרגע.
יש בי עצבים כבר הרבה זמן
אבל עכשיו, הם מתרכזים כולם לאמצע
מקפצת, כמו מתאגרף שמתכונן לקרב
גם אני מתכוננת לקרב
רק תבוא מולי, תעמוד כאן, עם החיוך הזה שלך,
חושב שאתה הכי בסדר בעולם,
ולא מבין כשאני מתרגזת,
על שטויות, כך אתה חושב
בוא,
אני אשים עליי כפפות איגרוף,
כדי לא לפצוע את ידיי, ולהקל עליך בקצת את המכה,
כי בכל זאת, התשוקה עוד שוכנת אצלי,
וגם האהבה.
אבל אני מתחילה להיחלש... העצבים מתרכזים במרכז הגוף,
הקול שלך מהדהד לי בראש, כלמיני משפטים חסרי חשיבות
שדוחים אותי עוד ועוד, לתחתית הרשימה שלך,
לחסרת החשיבות, לכלום כמעט
אני נושקת לכלום, מתקרבת אליו
הכלום שאתה כ"כ לא אוהב
צריך את המשהו הזה
להרגיש משהו
והנה, אני כמעט הכלום הזה כבר.
הכל מתרכז באמצע הגוף, בתחתית הבטן
יש שם משקל כבד, מורגש
כבר לא עצבים קטנטנים מתעופפים להם בגוף
עכשיו, הם כולם כאן
מתאחדים ביחד, נגדך
כי הגיע הזמן.
הם מתרוממים מעט, מגיעים לאזור הלב,
מכאיבים לי כ"כ
מכאיבים מבפנים
בדיוק כמוך
שמבחוץ יכול לגרום לי להרגיש כ"כ טוב,
עם הלטיפות החלושות האלו שלך,
מעביר את היד על ראשי, מחייך
אבל אני אהיה חזקה,
הם לא נותנים לי יותר להיחלש
הלב דופק, חזק כ"כ, חזק שזה כואב עוד יותר
עוד יותר ממך
בגללך
בעצם.
הם מתרוממים עוד מעט מעלה, העצבים,
נתקעים בגרון, חונקים אותי,
ואני כמעט לא מצליחה לנשום
הכל כמעט
נחנקת, מתנשפת, מנסה לסחוט קצת אויר,
קצת לחיות
ודמעה מתחילה לזלוג לה מטה על הלחי
ועוד אחת מהצד השני
הן צורבות לי את הגרון,
העיניים מטושטשות
הידיים מתחילות להתרומם מצידי הגוף אל מרכזו,
מכינות עצמן, מתחממות
אני קופצת, מצד לצד, אגרופים קפוצים
מכה באויר, ועוד פעם אחת, מכה עם ימין ושמאל
ונכנסת לקצב מטורף,
מדמיינת אותי מולך, את הפרצוף הכ"כ יפה שלך,
לא יכולה להכאיב לך באמת,
לא יכולה לעשות לך
את מה שאתה עושה לי
מכה באויר עד אין סוף, עוד ועוד,
ולא מתעייפת,
העצבים מספקים אנרגיה ככל שארצה
מכה וצועקת, משפטים, עם המון משמעות
לא חסרי חשיבות
אהבה ושנאה וכאב ועצב ותשוקה ובכי.
הנה הוא בא...
אני אולי ניצחתי בקרב
אבל אתה מנצח במלחמה.