הידע חוסם לפעמים וגורם לשחרור בדרך אחרת. הוא מכביד על היודע
ועודר לחברו.
עד רמה מסויימת בה הידע מתאסף ועוזר לך להתמודד עם הידע אשר
כבר יש לך. או שזה ישבור אותך. לרסיסים קטנים כי לא ידעת איך
להתמודד איתו.
אבל אתה רוצה לדעת, כולם רוצים לדעת. אבל לא כולם מסוגלים
להתמודד עם הידע. אנשים הופכים ידע לכח נגד אנשים אחרים ולא
לכח פנימי. הם רוצים לדעת הכל ולפעמים לא נוגעים במקומות
הנכונים אשר יגרמו לך גם להבין.
אנשים עושים מלחמה כי הם לא מבינים אותה, אבל יודעים אותה טוב
מאוד ולכן מנצלים אותה.
כולם חכמים גדולים. כולם יודעים מה הם עושים, מנתחים את עצמם,
את העולם, חייבים להיות הכי נכונים ותמיד לעשות את הדבר הנכון.
לא מרפים, לא מעיזים להיות "טיפשים" לרגע. להיות תמימים,
להרגיש. הם מפחדים לאבד שליטה ומחזיקים בהגיון ובשגרה
בצפרניים. ומי שלא עושה זאת, הם יתנכלו לו. יתנכלו כי הם לא
יבינו מאיפה ההעזה והאומץ, ואיך הוא מצליח. ואם הם לא מבינים
אז הם חייבים לגרום לו להיות הלא מובן כי הם חייבים להבין את
הכל, גם את הדבר שלעולם לא יהיה מובן להם.
מדברים על נימוסים, נפגעים מדברים כל כך מהר. הכל רע. כולם
מסכנים. אבל הם לא ינסו לחשוב על זה שאולי הם הופכים את זה
לרע. החכמה הייתה כאן תמיד. כבר מילדות אנו שומעים את המילים
"מה שרע לאחד טוב לאחר" "תאמין בעצמך" "אל תעשה לחברך מה ששנוא
עליך" לא יודעים עד כמה הם עמוקים. בשבילם, אלה רק קלישאות של
זקנים, והם יותר חכמים, הם יודעים איך לחיות.
כולם יודעים איך לחיות. אבל האם אתה גם יודע להיות מאושר בחיים
שלך? לעשות את הדבר שנכון בעינך ולא לעיני אחרים? זה כבר עניין
אחר. לחיות נכון פרושו כיום להיראות נכון. אבל מי יודע בכלל מה
זה נכון? מי יכול להגיד לך אם אתה נכון או טועה. אף אחד.
אף אחד לא יודע, אבל רק אתה מבין מה טוב למענך. אבל למה אתה לא
עושה את זה? אתה פוחד לחשוב שזה מה שאתה רוצה? או שמא אתה לא
מבין את עצמך ולכן אתה לא מרגיש בטוח במקום ההוא?
אנחנו כל כך תוליים במה שאחרים אמרים להו ולא מה שאנחנו
מרגישים כי אנחנו מעדיפים לחשוב שאחרים צודקים וככה אנחנו גם
לא נטעה.
כן, וגם אני. בדיוק כמו כולם. אני מדברת הרבה, מרצה על הכלל.
ומה אני מתוך כולם? גם אני פוחדת לדעת. פוחדת להסתכל פנימה
מחשש שאני לא אראה כלום. מעדיפה לחשוב שאני יודעת ולא מעיזה
באמת לדעת.
מתי אני אשתחרר מזה? יש לי רצון אבל הפחד מניע אותי. עדיף
לפעמים לחיות בלא ידיעה מאשר להתאכזב. אבל אני חייבת לשבור את
זה. אני לא כמו כולם ואני הולכת לפרוץ את המחסום הזה. אני
מקווה, שאני לא סתם אומרת זאת בשביל לחוש שהינה, כבר התחלתי
לעשות משהו. אמרתי את זה ועכשיו אני יכולה לעזוב הכל ולהרגיש
טוב. לא. אומרים שעם הזמן הכל מגיע. אבל האם אני אדע מתי
שיגיע? מתי שיהיה לי הכל, הביטחון לשבור את המחסום? הלוואי.