(תודה מיוחדת לחנה קומן)
1. פנים, אוטובוס, יום
1
מוסטפה, ערבי בן 25, יושב לצידו של אלקנה, דתי לאומי בן 30,
באוטובוס. שניהם לבושים במעילים זהים, כבדים מאד. שניהם נראים
מהורהרים.
מוסטפה (VO):
פתאום לא רציתי למות. ושלא תבין לא נכון, שנאתי את היהודים
האלה, כמו שלא שנאתי אף אחד. איך שאני הסתכלתי על זה הם היו
צריכים למות ע"י נשרים שיאכלו אותם לאט, לאט, ואני עושה אתם
חסד והורג אותם בפיצוץ. אבל כמו שסמירה אמרה לי כבר, שימותו
היהודים, מוסטפה, לא אכפת לי. אבל למה אתה צריך למות? לא היה
הרבה לאן לברוח. הייתי לבוש ב-2 קילו חומר נפץ ומסמרים, ואת
השעון ששמו שם אי אפשר היה לעצור. אבל קול חזק אמר לי לברוח.
בהתחלה הוא בא מן הבחור שליידי, ופתאום הוא צלצל כמו 20 שעונים
בראש שלי, ולא יכולתי עוד להתנגד.
מוסטפה ואלקנה מסתכלים זה אל זה. מוסטפה קופץ בבהלה ולוחץ על
הפעמון. האוטובוס עוצר. מוסטפה יורד במהירות מן האוטובוס.
2. חוץ, רחוב ראשי בתל אביב, יום. (סצינת כותרות)
2
מוסטפה רץ כאחוז שד ומתרחק מן האוטובוס. האוטובוס ממשיך בדרכו.
לאחר זמן מה של ריצה הוא נעצר להתנשף. ערבייה (27) עוברת
לידו.
ערבייה:
(בעברית מגומגמת מאד) סליחה, אדוני מה השעה.
מוסטפה:
שו?
ערבייה:
(מופתעת) מה...
נשמע פיצוץ. בהלה מתחילה ברחוב. מוסטפה מסתכל מופתע לכיוון
הפיצוץ. מתחיל לחפש על גופו, ובתוך מעילו. הוא מוצא אקדח,
מסתכל בו מעט, כמופתע למוצאו. הערבייה נבהלת ונמלטת. מוסטפה
מכניס את האקדח לכיסו תוך שהוא מסתכל סביבו בחשש. הוא מתחיל
ללכת בחולמניות בחזרה לכיוון, שממנו בא. אנשים סביבו מתחילים
לשאול "מה קרה" זה את זה. כאשר מוסטפה עובר ליד מסעדה בשירות
עצמי, משטרה עוברת ברחוב. מוסטפה נבהל ונמלט אל תוך המסעדה.
3. פנים, מסעדה בתל אביב, יום
3
מוסטפה נכנס למסעדה. יש מראה במרחק מה מדוכן המוכר. מוסטפה
מתיישב ליד הדוכן. המוכר (35) ניגש אליו.
מוכר:
שמעת את זה? (מוסטפה אינו מגיב, שקוע יותר בלהסתכל סביבו)
הלו!
מוסטפה:
מה? אה, הפיגוע. בטח.
מוכר:
אז זה היה פיגוע! (פונה אחורה. מוסטפה ממשיך להסתכל סביבו)
איציק, שמעת? זה היה פיגוע! (חוזר למוסטפה) לא יאמן לאן המדינה
שלנו התדרדרה. צריך להיכנס בהם, ככה ילמדו. לא משנה. בירה, או
משהו?
מוסטפה:
מה? (פונה שוב למוכר) לא. אני מוסלמי.
מוכר:
(צוחק) כן בטח. איציק, תוציא לבנה ללקוח!
מוסטפה:
מה לבנה?
המוכר תופס פחית הנזרקת אליו מחדר ליד, לוקח כוס ומוזג אל
תוכה.
מוכר:
תאמין לי, הערבים האלה, רק כוח הם מבינים. רק אם מישהו יכנס
להם לאיזה גן ילדים וירסס להם את הילדים הם יבינו. אבל מה,
אנחנו פחדנים. ככה לעולם לא ננצח אותם. (מסיים למזוג). בבקשה.
מוסטפה מוציא ארנק מכיסו הימני, ומבחין בתעודת זהות כחולה.
מוציא את התעודה, ומסתכל בתוכה. זוהי תעודת הזהות של אלקנה,
הגר בגנים. הוא לוקח את הכוס, וניגש אל המראה. ממנה נשקפת
דמותו של אלקנה, אוחזת בכוס בירה. אלקנה שומט את הכוס. הכוס
נשברת.
מוסטפה (VO):
אני אלקנה.
אלקנה:
(מופיע במקומו של מוסטפה) אני אלקנה.
המוכר:
התחלקת על השכל או משהו? מי ישלם לי על הכוס?
אלקנה:
אוי נו, קח. (מוציא מן הארנק שטר של 100 שקל).
בורח מהמקום בריצה
4. חוץ, רחוב בתל אביב, יום.
4
אלקנה בורח מן המסעדה בריצה מטורפת. נעצר ליד קיוסק. קונה
טלכארד. מחייג מטלפון ציבורי.
אלקנה:
(בערבית) הלו, סמירה? זה אני מוסטפה.
רעש של טלפון מתנתק. מוסטפה מחייג שוב.
אלקנה:
(בערבית) סמירה, זה אני, את חייבת להאמין לי!
רעש של טלפון מתנתק. מוסטפה מתחיל לחייג שוב, אך באמצע מתייאש,
ומתיישב ליד הטלפון. הוא מתחיל לבכות. לאחר מכן קם, ומתחיל
ללכת ברחוב.
5. חוץ, התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ערב
5
אלקנה מתהלך בתחנה הישנה. לאחר מטרים מספר מוציא את תעודת
הזהות. הוא מסתכל על שם הישוב. אלקנה רואה שלט עליו כתוב
"לעפולה", ואוטובוס מגיע. אלקנה עולה עליו, משלם לנהג ונוסע.
6. חוץ, שער הישוב גנים, לילה.
6
אלקנה / מוסטפה (מופיע בדמות אלקנה) נכנס בשער. לאחר מספר
מטרים מבחין במרים, דתייה לאומית בת 25, עומדת במקומה ומביטה
בו במבט נעלב. הוא מסתכל אליה במבט מופתע, ומתקרב אליה צולע.
כאשר הוא במרחק מגע היא מחבקת אותו, ובוכה. לאחר מכן, היא
מתחילה להכות אותו.
מרים:
יא משוגעי! שלא תעיז לעשות לי את זה שוב.
מרים מחבקת אותו. דמעות עולות על פניו של אלקנה. מרים מרפה
ממנו, מייבשת את הדמעות, ופניה מקבלות מבע קפוא.
מרים:
טוב. בוא.
אלקנה הולך אחריה בעייפות.
7. פנים, חדר אוכל בביתו של אלקנה, לילה.
7
על שולחן יושב איציק, חילוני בן 22. מרים נכנסת, ואחריה אלקנה
מהורהר.
איציק:
בוא'נה, אלקנה!
אלקנה מתיישב ליד השולחן. מרים ניגשת למטבח.
איציק:
אל תעשה את זה שוב! אתה יודע כמה היא דאגה? בוא'נה, אתה כמעט
גרמת לי להתחיל להתפלל!
מרים נכנסת עם צלחת מרק מניחה מול אלקנה.
מרים:
איציק, תעזוב אותו. היה לו יום קשה. (פונה אל אלקנה) תאכל.
איציק:
טוב, בסדר. אני אסתום.
מרים מתיישבת ליד אלקנה ומביטה בכעס אל התקרה. אלקנה מתחיל
לאכול בחוסר חשק, מהורהר, ומתעלם מדבריו של איציק וממבטה של
מרים.
איציק:
חבל. דווקא היום למדנו חומר חדש מעניין. למדנו על הכורה, מכיר?
זה מין חומר כזה, שהיוונים האמינו שכל היקום כולו עשוי ממנו.
אתה מקשיב? עכשיו, הם האמינו שבעצם אנחנו תופסים בחושים רק
היבטים שונים של הכורה, וככה נדמה לנו שיש לנו עולם. זה מין
חומר מיוחד שיש לו את כל התכונות (מבחין כי אף אחד לא שומע
אותו), למשל את התכונה להקשיב לי. מה שלא כל כך חזק בחדר הזה,
ולכן אני חושב שאני פשוט אשתוק. (רגע שקט קצר) כן, בהחלט המצב
יהיה טוב יותר אם אני אשתוק.
מרים:
(לאחר רגע שקט קצר, בכעס) טוב, אני רואה שאין כאן עם מי לדבר,
אז אני בחדר. כשתרצה, תבוא ותסביר לי את עצמך, כי לי כבר נמאס
לחכות לתשובה ממך!
מרים קמה והולכת מהחדר.
איציק:
שמעת על הפיגוע? (אלקנה לא מגיב) הי!
אלקנה:
מה?
איציק:
הפיגוע. נורא, הא?
אלקנה
כן.
איציק:
תאמין לי, אם הייתי תופס את הבן זונה המסריח ששם את הפצצה
באוטובוס, הייתי קורע לו את הצורה.
אלקנה:
(פחד בקולו) שמע, צריך להבין אותם. הם גרים בבתים שהם לא בתים,
אין להם מדינה, זה...
איציק:
מה להבין? בוא'נה, צריך לירות בהם אחד - אחד כמו כלבים,
במחבלים המזדיינים האלה! במיוחד בהוא של היום. ראית כמה הוא
חיסל?
אלקנה:
די, נו מה אתה רוצה? אתה יודע כמה עוני יש להם שם?
איציק:
עוני, מה- עוני, לא מעניין אותי. אני רוצה לחיות.
אלקנה:
אתה לא יכול להבין. זה לא קל להם. (איציק מתחיל לצחוק) מה אתה
צוחק? אתה יודע מה התנאים שהם חיים בהם?
איציק:
תמיד עובד הקטע הזה.
אלקנה:
מה עובד? אתה לא מבין, אין להם חיים!
איציק:
עזוב, עזוב. הי, אני גבריאל, מלאך החלפות. מה המצב?
אלקנה:
מה אתה מדבר, לפני דקה קראו לך איציק.
איציק:
איציק זה ההוא עם הגוף. זה לא הגוף שלי.
אלקנה:
מה?
איציק:
הסכמנו שאני עובר בשבילו כמה בחינות בציון 100, והוא מת לכמה
ימים. עזוב, זה לא הסיפור כאן. כמו ששמת לב, התחלפת עם אלקנה,
ואתה בוודאי צריך הדרכה, להבין מה קורה כאן, ובשביל זה אני
כאן.
אלקנה:
אתה יכול להסביר לי מה פתאום התחלפנו?
איציק:
רוצה להתחלף בחזרה?
אלקנה:
לא, אבל...
איציק:
אז תגיד תודה ותסתום. יש לך מושג כמה בירוקרטיה זה? העניין הוא
שהסכמנו שתתחלפו.
אלקנה:
מה, והוא לא רצה לחיות?
איציק:
תגיד לי, ממתי אכפת לך מחיי יהודים כל כך?
אלקנה:
לא אבל...
איציק:
לא הוא לא רצה לחיות בסדר? אני יכול להסביר לך כבר כמה
עניינים, כדי שכולנו נלך לישון? (אלקנה משתתק) יפה. אתה אלקנה.
טכנאי מזגנים בעפולה. אני תפסתי את המקום של איציק, סטודנט
לפילוסופיה בחיפה, ששוכר אצלכם חדר. אתה ואיציק מסתדרים יפה,
למרות שהוא מצביע מרץ, ואתה מצביע מפד"ל. הכוסית שמסתובבת לך
בבית היא אחותך. (פניו של אלקנה נהיות עצובות. איציק צוחק)
סתם, אל תתבאס זו אישתך (פניו של אלקנה מוארות שנית). הנישואין
שלכם לא משהו לאחרונה, בגלל נושא שנפרט כשקצת תתמקם, אבל בסה"כ
היא אוהבת אותך. אין לכם ילדים, אין לך אחים, ההורים שלך גרים
בארה"ב, ההורים שלה גרים בבאר שבע, תשתדל לעשות חיים, לילה
טוב.
אלקנה:
רגע, אני יכול להבין משהו?
איציק:
נו.
אלקנה:
למה הוא לא רצה לחיות יותר?
איציק:
(מתעצבן) בגלל זה אני שונא לעשות החלפות. תמיד אנשים אחר כך
רוצים תשובות. נתחיל בזה שיש לו ספירת זרע נמוכה, בסדר? זה
אומר שלא יהיו לו ילדים, וגם ככה לא מחזיקים ממנו, מי יודע מה,
גבר בישוב. העניין השני קצת יותר מורכב, ונדבר עליו אחרי שתלמד
לטפל במזגנים, ויהדות.
אלקנה:
יהדות?
איציק:
אם לא שמת לב, אתה יהודי דתי. אל תדאג, הידע הזה קיים לך בתור
רישומים במוח, אתה רק מסתכל באיזה ספר שהוצאנו, ותהיה ספץ
בנושא. בנוגע למזגנים, אני אחפש אם יש לנו חומר בנושא, למרות
שקשה לי להאמין. אולי נעשה בשבילך הוצאה מיוחדת.
אלקנה:
טוב.
איציק:
עכשיו לך לישון.
אלקנה:
טוב. איפה החדר שלי?
איציק:
(מדבר כמו למפגר) אתה נשוי, אם לא הבנת עד עכשיו. אתה ישן עם
אישתך בחדר.
אלקנה:
באותה מיטה?
איציק:
לך!
אלקנה:
אבל אף פעם...
איציק:
לך!
אלקנה:
אבל אף פעם לא הייתי...
איציק:
אתה רוצה ששוב נחליף אתכם? לך כבר!
8. פנים, חדר השינה, לילה
8
מרים ערה בוכה בשקט על המיטה. אלקנה נכנס אל החדר. הוא מתיישב
על המיטה, ומושיט יד מהוססת אל שער ראשה ומלטף אותו ברכות.
מרים:
אתה לא אוהב אותי יותר נכון?
אלקנה:
(חצי לעצמו) מעולם לא האמנתי שאני אוהב ככה יהודיה.
מרים:
(קמה ואומרת בכעס) אל תשקר לי לעזאזל! מאז שהיינו אצל ד"ר
ברונר, עם הספירות זרע המקוללות שלו, אתה לא אוהב אותי! אז
תעשה מה שבא לך, רק אל תשקר לי!
אלקנה תופס בה בכוח. היא נאבקת. להשתחרר
אלקנה:
די מרים, די!
מרים נרגעת ומתחילה לבכות בחיקו. אלקנה מחבק אותה בחשש ובצורה
קצת מגושמת.
מרים:
אנחנו יכולים להתגרש. אני אחזור להורים. אני לא רוצה להכביד
עליך (ידו של אלקנה חושפת מעט מכתפה. הוא מסתכל על הכתף החשופה
בהתפעמות). אבא אתה לא תהיה הרי, אז מה אני תקועה...
אלקנה מנשק את כתפה בעדינות. החיוך חוזר אל פניה של מרים, אך
הן מיד מרצינות.
מרים:
שמע, אני לא הייתי במקווה כבר המון זמן. אני לא חושבת שזה
רעיון טוב. (אלקנה ממשיך להתעלם, ומתחיל לנשק את צווארה) אני
באמת לא חושבת שזה רעיון טוב. (עוצמת את עיניה) אתה אוהב אותי?
תבטיח לי לא לחזור לשם שוב? אוי נו.
9. חוץ, חצר ביתו של אלקנה, יום
9
אלקנה יושב על כסא ים, קורא בספר אלקטרוניקה. הוא מחליף דפים
במהירות. איציק מגיע.
איציק:
בוא'נה, אני רואה שהתחלת ללמוד את החומר. (אלקנה לא מגיב) די
מהר התחלת. (אלקנה לא מגיב) אז אני מניח שאתה מרוצה ממה
שסידרנו לך. (אלקנה מחייך במבוכה, תוך שהוא ממשיך לקרוא. איציק
מבחין בכך) מרוצה, הא? תגיד התפייסתם אתמול? (אלקנה מצחקק) אני
אקבל את זה ככן. טוב מאד. בוא'נה אתה בהחלט יותר מוכשר מהאלקנה
הקודם. איך היה?
אלקנה:
(סוגר את הספר) מה זה איך היה? אין גבול לחטטנות, שמאשרים לכם
שם?
איציק:
יש, ואני בהחלט לא עובר אותו. זה לא כאילו שהזדיינתם או משהו?
(אלקנה מסמיק. איציק מבחין) בוא'נה, אתם הזדיינתם או משהו?
תגיד אתה יודע כמה זמן היא לא הייתה במקווה?
אלקנה:
כן, היא דיברה על משהו כזה. מה זה מקווה?
איציק:
מה זאת אומרת מה זה מקווה? (תופס את הספר שבו אלקנה מעיין) מה
אתה עובר לאלקטרוניקה, לפני שקראת את הספר יהדות שנתתי לך?
אלקנה:
מה זה חשוב עכשיו?
איציק:
אתה פסיכי? אתה רוצה שהיא תחשוד בך שהחליפו אותך עם מחבל (מאט
את דיבורו) ערבי באמצע פיגוע במקום בעלה? (נעצר לחשוב) היא
כנראה לא. אבל זה לא עקרוני. הנקודה היא שאתה צריך להיכנס קצת
יותר לתפקיד. היא נהנתה?
אלקנה:
אני לא יודע. אני מניח שכן. (מסמיק) פעם ראשונה אצלי.
איציק:
פעם ראשונה? (אלקנה מהנהן) טוב נו, חטא עכשיו התפלל אחר כך. אם
היא נהנתה, היא בטח לא תשים לב. איך שאר העניינים?
אלקנה:
תגיד, למה אף אחד לא אוהב אותי כאן?
איציק:
פה ושם, אתה יודע. סכסוכי שכנים. זה רב אתך על קצת אדמה, זה על
קצת כסף, שהוא חייב לך, והוא טוען שלא, זה טוען שאתה סכין בלב
האומה, אתה יודע. שכנים.
אלקנה:
רגע, רגע, רגע, מה זאת אומרת סכין בלב האומה?
איציק:
נו, לא מוצא חן בעיניהם שיש לך סטודנט שמאלני בבית. הם טוענים,
שאתה מושפע. עזוב, נו. קטן עליך.
אלקנה:
ואני מושפע?
איציק:
זה קצת מורכב. נסביר לך בהזדמנות. בינתיים, תלמד. אחר כך נתחיל
עם כל הדקויות.
אלקנה מסתכל על איציק בחשדנות, אחר כך פונה לספר. איציק הולך.
10. חוץ, חצר ביתו של אלקנה, לפנות ערב
10
אלקנה מתקן מזגן, בפטיש ובמפתח צינורות.
מוסטפה (VO):
הם אומרים שפעם ערבי תמיד ערבי. אני, מוסטפה הקטן, הצלחתי
לשבור את המיתוס שעליו התחנכו גם אנחנו וגם הם.
הייתי מרוצה. (פטיש פוגע בידו. הוא מזנק בכאב) טוב. כמעט
מרוצה. (חוזר לתקן את המזגן) מצא חן בעיני כל הקטע השקט הזה
בעונג שבת, מצוות, ואהבת לרעך. לאט, לאט, גם הראש הקשה שלי
התחיל להבין שאני כבר לא חשוד בכל פשע שבמקרה קרה במרחק שני
רחובות. (מרים נכנסת בשער הבית, אלקנה מפסיק את עבודתו ומביט
אליה) אבל מרים. לא יכולתי להתרגל למרים. לא יכולתי להתרגל
אליה, משום שכל בוקר הייתי מתאהב מחדש. כל פעם הייתי מופתע
שהיא הייתה באה ומנשקת אותי על לחיי. אולי גם הפעם יהיה לי
מזל?
מרים מגיעה מחייכת כאילו יש לה סוד, נושקת על לחיו של אלקנה
וסוחבת אותו אל הבית.
11. פנים, ביתו של אלקנה, לילה.
11
איציק יושב ליד שולחן האוכל, מרים מתיישבת. שניהם יושבים
מתוחים ומביטים בציפיה אל מרים
מרים:
אלקנה, אני לא הולכת למקווה בחודשים הקרובים.
אלקנה:
(נבהל) מה? למה?
מרים:
קודם כל, מלוכלך שם פחד.
אלקנה:
בסדר...
מרים:
דבר שני, כולן מרכלות עלי וזה נמאס.
אלקנה:
בסדר...
מרים:
ודבר שלישי אני בהריון, אז אני לא צריכה ללכת למקווה.
אלקנה:
(באדישות) אה, טוב אם את בהריון את לא צריכה ללכת למקווה.
(בקול מופתע) רגע, מה זאת אומרת את בהריון? ממני?
מרים:
(צוחקת) ממתי התחלת לחשוד בי בדיוק?
אלקנה:
יש לי ילד?
מרים:
אל תנסה לשנות נושא. ממתי התחלת לחשוד בי בדיוק?
אלקנה:
יש לי ילד!!! (קם מהכסא, איציק קם ללחוץ את ידו, אך אלקנה תופס
אותו לחבקו)
איציק:
בוא'נה, אלקנה, אתה חונק אותי! לא רק הילד שלך רוצה לחיות.
אלקנה:
(לוחש לאיציק בבכי) תודה. תודה לך.
מרים:
הי, ולי לא מגיע?
איציק:
(בלחש לאלקנה) תחזור למרים, היא צריכה אותך.
אלקנה מרפה מאיציק, מחייך אליו והולך לחבק את מרים.
אלקנה:
(לוחש למרים) אני אוהב אותך כל כך.
מרים:
(לוחשת לו חזרה) מאז שנסעת אתה אומר לי את זה יותר. מה ראית
שם? מה הם אמרו לך?
איציק:
בוא'נה! מה איתי?
מרים:
(צוחקת) לך תתחבק בהפגנה של שלום עכשיו, עם ראש הממשלה שלך!
איציק:
מה יש לי להתחבק אתו? מה הוא עשה לי ילד? בואו'נה אני רוצה
גם!
מרים צוחקת, לפתע נשמעות שלוש דפיקות רמות בדלת, הפסקה שתי
דפיקות, הפסקה, שלוש דפיקות. פניה של מרים נחרדות.
אלקנה:
אני הולך לבדוק מי זה.
מרים:
(בחרדה) לא, אליק, אל תלך.
אלקנה:
מרים, אני בסה"כ ניגש לבדוק מי בדלת. מה קרה? (מתחיל ללכת אל
דלת הכניסה)
מרים:
אל תעשה ממני מטומטמת! אתה יודע טוב מאד מי בדלת! איציק תגיד
לו לא ללכת לדלת, נו! (איציק מושך בכתפיו), אליק!
12. חוץ, חצר ביתו של אלקנה, לילה.
12
בדלת ממתין יהויכין, דתי לאומי בן 35. אלקנה פותח את הדלת.
יהויכין:
אנחנו צריכים לדבר. בוא.
13. חוץ, רחובות גנים, לילה
13
יהויכין ואלקנה הולכים זה לצד זה.
יהויכין:
אלקנה, אתה מרשה לי להיות אתך דוגרי? (אלקנה מהנהן). לא רצית
להשתתף בפעולה, שעשינו לפני שנתיים בג'נין, קיבלתי את זה.
הכנסת סטודנט שמאלני בשכירות הביתה, קיבלתי את זה. אישתך
מפספסת פה תפילה, שם מקווה, קיבלתי את זה. אבל יש גבול. אתה
יודע שיש תוכניות למסור אותנו, ואנחנו לא יכולים להראות חזית
מפולגת. אז כרגע צריכים שתתמסר קצת על הארץ, אתה לא יכול?
אלקנה:
מה לא עשיתי בסדר?
יהויכין:
למה לא הופעת לפגש חכ"י? (אלקנה מגמגם) אל תגמגם לי. למה לא
הופעת, כשאתה יודע שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אנשים
חסרים? אתה יודע, שהכשלת פעולה שהייתה אמורה לצאת בדיוק יום
אחרי הפיגוע? אז יכולת לרכוש לעצמך מעמד מכובד, יכולת לעשות
משהו למען הארץ ויותר מזה, יכולת לתת לי לתת לך אפשרות להישאר!
ככה אתה מלכלך? (אלקנה מרכין ראש) מבחינתי יש לך שתי אופציות.
או שתגיע לפגש חכ"י מחרתיים, או שאתה אורז את החפצים ונוסע.
אני לא רוצה שלוש גופות שרופות של סטודנט, אישה ואיש בישוב,
אבל יש לי ארץ לחשוב עליה.
(אלקנה נשאר לעמוד, יהויכין מסתלק במהירות)
14. פנים, חדר אוכל בביתו של אלקנה, לילה
14
בחדר האוכל יושבת מרים וכוססת את ציפורניה. קולה של דלת הבית
נפתחת ונטרקת בכוח נשמע. איציק נכנס אל חדר האוכל באדישות
גמורה ומכרסם טוסט, בעוד צעדיו של אלקנה נשמעים בהתקרבו אל חדר
האוכל. כאשר הוא נכנס מרים רצה לחבקו, אך הוא הודף אותה,
ומצביע על איציק.
אלקנה:
יש לך 10 שניות לעוף למטבח, לפני שאני מפוצץ לך את הצורה.
מרים:
אליק, מה קרה?
אלקנה:
(צועק) מה קרה? אולי תשאלי את הפוץ הזה שקורא לעצמו מלאך מה
קרה?
מרים:
אני לא מבינה מתי הוא קרא לעצמו...
(אלקנה תופס את איציק ודוחף אותו בכוח לחדר המטבח)
מרים:
(צועקת) אליק! אליק!
הדלת לחדר המטבח נטרקת בכוח.
15. פנים, מטבח ביתו של אלקנה, לילה
15
איציק יושב, אלקנה מאחוריו תופס בכתפיו, כך שלא יוכל לברוח.
איציק:
דבר ראשון, רציתי לציין כי ועדת האתיקה תראה בחומרה רבה מאד,
מה שאתה עושה לי עכשיו...
אלקנה:
אתה מוכן לסתום?
איציק:
והיא עשויה לעכב מאד את קבלת הגלגול הבא שלך, מעבר לכך שהיא
תרשום הערה מאד חמורה...
אלקנה:
אתה מוכן לסתום?
איציק:
הערה שעשויה לדחות את קידומך, קבלת כנפיים, דרגות פיקודיות
וקצונה. מעבר לכך...
אלקנה:
(בצעקה) סתום כבר את הפה המחורבן שלך!
איציק:
(לאחר שתיקה קצרה) מעבר לכך, אני מלאך ואתה לא יכול להרוג אותי
או להכאיב לי. עכשיו מה הבעיה?
אלקנה:
מה הבעיה? אני לא יודע? ייתכן וזה שמוציאים אותנו מהישוב בלי
להשאיר לנו בית, זו בעיה. מה אתה אומר, זו בעיה?
איציק:
(בקול רגוע) אה, אני לא רואה בכך שום בעיה. בוא'נה, נכנסת ככה,
הייתי בטוח שיש איזה משהו רציני.
אלקנה:
נהדר, אז אולי אתה יכול להגיד לי מה לעשות?
איציק:
זה לא בתחום הסמכות שלי.
אלקנה:
באמת? ולהסביר לי מה זה פגש חכ"י זה כן בתחום הסמכות שלך? כי
זה לא בדיוק כתוב לי בספר יהדות, אתה יודע!
איציק:
אה! בוא'נה, הבעיה הקטנה הזו? שטויות. זה איזה ארגון קטן. הם
מתאספים למפגש ביום רביעי. אתם נפגשים, מדברים קצת על ארץ
ישראל, רוצחים כמה ילדים בגן ערבי וחוזרים הביתה.
אלקנה:
רגע, רגע, רגע. מה זאת אומרת רוצחים ילדים ערבים?
איציק:
לוקחים אקדח, יורים. זה הכל. בוא'נה אל תעשה לי מזה גם אתה
עניין.
אלקנה:
מה זה, זה הכל? זה חיים של ילדים.
איציק:
אתה פוצצת אוטובוס עם 30 אנשים, וכולם יכלו להיהרג. אז תהרוג
כמה ערבים, מה זה בשבילך?
אלקנה:
התחלקת על השכל? מה פתאום, שאני ארצח ילדים ערבים?
איציק:
אז אל תרצח ילדים, בסדר?
אלקנה:
אבל אז יעיפו אותי מהבית איפה אני אגור?
איציק:
אז תרצח ילדים, בסדר?
אלקנה:
אבל זה ילדים! מה יש לי נגד ילדים?
איציק:
אז אתה יודע מה? אין לי מושג מה תעשה. תמצא פתרון. בעיקרון,
בוא'נה, את הרציחות שלך כבר עשית, עוד קצת לכלוך בתיק האישי
שלך לא ישנה הרבה שם למעלה, אז תחליט מה אתה עושה?
אלקנה:
אתה המלאך שלי! תגיד לי מה לעשות!
איציק:
תגיד מה אתה חושב? שאלוהים טמבל? מה החיים שווים אם אתה לא
לוקח החלטות בשביל עצמך?
אלקנה:
(חושב קצת) אוקי, אז מה אלקנה תכנן לעשות, זה מותר לי לדעת,
נכון?
איציק:
הוא? בוא'נה אני מקווה שאתה צוחק איתי.
אלקנה:
לא. מה הוא תכנן לעשות?
איציק:
מה זאת אומרת מה? להתאבד. זה מה שהוא עשה, לא?
איציק עוזב את המטבח. אלקנה מתיישב על הכסא, ובוכה. מרים
נכנסת, ניגשת אליו ומניחה וכורכת ידה סביב כתפיו.
מרים:
מה קרה לך, אליק?
אלקנה:
הם יזרקו אותנו מהבית. אם אני לא אהרוג ערבים הם יזרקו אותנו
מהבית.
מרים:
אז נעבור לגור אצל ההורים שלי. אני לא רוצה שתהיה אומלל כל
כך.
אלקנה:
את יודעת שאי אפשר! איך יסתכלו עלי... (מרים מניחה אצבע על פיו
להסותו)
מרים:
(מבטה מרחף) מאז שחזרת מת"א אתה שוב אותו אלקנה שחסר לי. פתאום
אתה אוהב אותי, ומקשיב לי. פתאום אנחנו שוכבים לא רק בשביל
הילדים, וכמו אז אתה בא אלי למרות שלא הייתי במקווה. אני לא
רוצה לאבד אותך אלקנה.
אלקנה:
ואם הייתי אומר לך שאני לא אלקנה יותר. אם הייתי אומר לך שאני
מחבל מתאבד והתחלפתי עם בעלך בזמן הפיגוע, כי הוא לא רצה לחיות
יותר?
מרים:
(בתמיהה) מה? (אלקנה חופן את ידיו בראשו. מרים חושבת מעט
ואומרת) אני חושבת שהייתי סולחת.
אלקנה:
מה זאת אומרת סולחת?
מרים:
אתה יודע. כזאת אני. סולחת. בגלל זה התאהבת בי.
אלקנה:
אני לא הייתי סולח.
מרים:
גם אז לא סלחת לעצמך. ואתה זוכר מה אמרתי לך?
אלקנה:
מה?
מרים:
אמרתי: מה שהיה מת. מעכשיו, נסה לחיות חיים נכונים. זה גם מה
שהייתי אומרת למחבל אם הוא באמת היה כאן. אני אף פעם לא
שופטת.
אלקנה:
(מנגב את דמעותיו, פונה אחורה ומחייך למרים) את נהדרת, את
יודעת את זה?
אלקנה קם מכיסאו ויוצא מן החדר.
16. חוץ, חצר בית כנסת, יום.
16
בחצר בית הכנסת יושבים יהויכין, אהרון, דתי לאומי בן 25,
ויהושפט, דתי לאומי בן 23. שלושתם יושבים ומעיינים בפיסת דף
שיהויכין משרטט עליה בעיפרון.
יהויכין:
בעיקרון, אתם כולכם תצאו נקיים מהעסק. אלקנה הוא היחיד שצריך
לפחד, כי הוא שני רחובות מתחנת המשטרה של הישוב, וגם הוא כנראה
יצא משם בלי שיוכלו להגיד מי עשה מה. בגדול...
אלקנה נכנס בשער חצר בית הכנסת. צעדיו ממהרים, לכיוון השולחן,
על ידו יושבים האחרים.
יהויכין:
...כל הגנים בנויים אותו הדבר: שער, שני חדרים וארגז חול. אתם
הולכים לארגז חול, שם גם הגננת לא שמה לב בד"כ וגם...
אלקנה מגיע, מעיף את הדף, ופונה אל יהויכין
אלקנה:
עכשיו תקשיב לי טוב, יא פוץ. אם אתה לא מבטל את השטויות שלך,
הכל מגיע למשטרה. השמות, מספרי הטלפון, האנשים, הכל. הפקידה
המטומטמת שלך מסרה לי את כל הפרטים המדויקים, ואני יודע, שהם
מדויקים על כל אחד ואחד מכם. עכשיו, יש לכם עשר דקות לעוף מכאן
ולשכוח שכל זה קרה.
יהויכין:
תגיד לי, מה אתה חושב שכלא מפחיד אותי?
אלקנה:
(צועק) סתום את הפה המחורבן שלך!
יהויכין:
בסדר תצעק. (אלקנה בהלם) סיימת לצעוק? יופי. עכשיו תקשיב לי
טוב. אהרון, יסביר לך מה אתה עומד לעשות מחר בבוקר. אתה תקשיב
לו טוב - טוב, עד שהוא יסיים את דבריו. אחר כך יהושפט יסביר לך
מה יקרה אם לא תעשה מה שאומרים לך. אתה תקשיב לו טוב - טוב, עד
שהוא יסיים את דבריו. אני מובן לך? אני שמח. בבקשה, אהרון.
אהרון:
(קם ונמתח) אתה עומד להיכנס, חבוש במסכת גומי, עם אקדחך האישי,
לתוך גן "אלוודע" שבשכם, בשעה 10:00, יום ראשון. הילדים
הנוצרים לא יהיו בגן, ולכן אנחנו יכולים להגיד בוודאות,
שייפגעו רק מחבלים פוטנציאליים. אתה עומד להגיע אל ארגז החול.
אתה עומד לירות שישה כדורים מכוונים לראשי הילדים, לפרק את
התוף, על פי נוהל שיוסבר בחוברת, שתינתן לך היום, ולהכניס תוף
חדש על פי אותו הנוהל. אתה עומד לירות חמישה כדורים נוספים,
ועוד אחד בגננת, שתגיע למקום האירוע, כך שלא תוכל להזעיק את
השוטרים. אתה עומד להימלט מהמקום, כאשר מאחוריך סך של לפחות 7
ילדים הרוגים. לאחר מכן אתה תשאיר פרוספקט זה, שיסביר את עמדת
חכ"י, ותימלט מן המקום למשאית טיהור. המבצע שלך הוא הראשון
בשרשרת מבצעים, שיוכיחו לערבים את כוחה של התנגדות יהודית
בא"י.
יהויכין:
הבנת? (אלקנה מהנהן בפחד) יהושפט.
יהושפט:
(קם ונמתח) באם לא תבצע אחת מהוראות אלה, או כולן, שמך יופץ
בעיתוני המחתרת "המאבק", "המרי" ו"חזית יהודית" המופצים בכל
נקודות המאבק שלנו. תוך זמן קצר יאורגן חרם נגדך, ומשפחתך תמצא
עצמה מנודה מתחומי הישובים. באם תחליטו להגיע בכל זאת אל מחוץ
לקו הירוק, תאונת דרכים נוראה תקטול את חייכם.
יהויכין:
הבנת? עכשיו תרשה לי להוסיף הערה משלי. (קם ותופס בצווארון
חולצתו של אלקנה) אם המידע יגיע למשטרה, אני אשב בכלא. המבצע
ייכשל. הערבים, יחיו. אבל אני לא אחראי למה שיעשו לכם, ותאמין
לי, יעשו לכם. עכשיו קח את החוברת, קח את הרגליים שלך ועוף
מכאן.
אלקנה לוקח את החוברת ויוצא מדדה מבית הכנסת
17. פנים, אוטובוס, לילה
17
אלקנה יושב באוטובוס מהרהר
מוסטפה (VO):
בדרך מתל אביב חשבתי איך הכבוד שלי כגבר הולך איתי לכל מקום,
מסבך אותי בצרות שלא שייכות לי. אני מתאבד שיעי? אני רוצח
ילדים? (מתיישב לידו ילד) איך אני יכולתי לחשוב על כל הדברים
האלה? אם אלוהים רוצה אותי מת למענו, בשביל מה הוא נתן לי
חיים? (מביט על הילד לצידו) אם הוא רוצה ילדים מתים, בשביל מה
הוא נותן להם חיים? כל כך הרבה אנשים דיברו היום בשם אלוהים,
וכולם דיברו עליו מהזין שלי. (אלקנה חופן בידיו את הכיפה,
מוריד אותה ומסתכל עליה) ידעתי מה אני צריך לעשות באותו הרגע.
(מחזיר את הכיפה לראשו), אבל הזין שלי חשב אחרת.
18. פנים, מטבח ביתו של אלקנה, לילה.
18
הבית חשוך וריק. קולה של הדלת נסגרת, וצעדיו של אלקנה נשמעים.
אלקנה נכנס למטבח, מתיישב, מוציא אקדח מכיסו מכוון אל תוך פיו,
איציק מתפרץ בדלת המטבח.
איציק:
שכח מזה! (מתנשף)
אלקנה:
חשבתי שאתה לא מלאך מייעץ.
איציק:
נכון, אבל אם אתה מתאבד, מקצצים לי בכנפיים, למה זו החלפה
שביעית שהבחור מתאבד לי. אבל עזוב. בוא'נה, זה גם לא הסגנון
שלך. אתה לא מתאבד.
אלקנה:
(צוחק) להזכירך במה הייתי עסוק בדקה שנפגשנו?
איציק:
טיעון גרוע. אבל הרעיון ברור לך, לא? (אלקנה מניד בראשו) חבל,
כי גם לי לא. אבל לא עדיף לך כבר להרוג כמה ילדים וזהו? אתה
הרי יכול רק לחלום על חזרה בתשובה עכשיו.
אלקנה:
תראה, אם אני אהרוג אותם, אני לא אוכל לחיות עם עצמי כי רצחתי
ילדים ערבים. אם אני לא אהרוג אותם, אני לא אוכל לחיות עם עצמי
כגבר. מה אתה רוצה שאני אעשה?
איציק:
רגע, תן לי להבין. אתה רוצה לרצוח ילדים בשביל לצאת גבר?
אלקנה:
זה מה שאומרים לי. תראה אולי אם יהיה פה, אני יודע, רצח
פוליטי, זה ישתנה. היום להיות דתי לאומי זה לשנוא ערבים.
איציק:
בשביל לצאת גבר?
אלקנה:
שמע, זה לא קל להגיד, אבל כן.
איציק:
מאיפה בדיוק בא לך הרעיון של לצאת גבר?
אלקנה:
אני יודע? ככה חינכו אותי.
איציק:
נו, ידעתי שהיה צריך לחפש מישהו שלא חינכו אותו.
אלקנה:
אז מה עושים?
איציק:
לך לאישתך, תשאל מה היא אומרת על הרעיון.
אלקנה:
אולי אתה צודק. אני אישן, אקום בבוקר, ובטח תהיה לי תשובה יותר
טובה.
(קם, מדדה אל מחוץ למטבח, לחדר השינה)
19. חוץ, חצר ביתו של אלקנה, יום.
19
מרים יושבת ומקלפת תפוחי אדמה. אלקנה בא אליה, על פניו הבעת
נכאים. היא מחייכת.
מרים:
בוקר טוב לך. ישנת כמו תינוק.
אלקנה:
(בקול מדוכא) היה לי יום עמוס.
ניגש מאחור, מחבק את מרים.
אלקנה:
מרים, יש לי שאלה אלייך.
מרים:
מה?
אלקנה:
נניח שאני בכל זאת אלך לגן הילדים. ונניח שאני בכל זאת אירה
בילדים, כדי שנוכל לחיות חיים יותר שקטים...
מרים:
(בכעס) שלא תעיז!!!
אלקנה:
את תסלחי לי אחר כך?
מרים:
לא!
אלקנה:
לא נכון. את היית סולחת.
מרים:
אני מודיעה לך: אני לא אסלח לך אם תלך לגן...
אלקנה:
(בכעס) אז למה לעזאזל סלחת למחבל?
מרים:
הוא היה טיפש. אם תלך להרוג שם, זה לא יהיה מתוך טיפשות, זה
יהיה מתוך רוע.
אלקנה:
(בכעס) למה את תמיד מקשה עלי! למה את לא יכולה פשוט לקבל אותי
כמו שאני?
מרים:
אני לא התחתנתי עם רוצח פנאט! אני התחתנתי עם אלקנה שהיה בחור
עדין, מאמין וטוב לב. אז זה נכון שפתאום לא קל להיות טוב לב
במדינה שלנו. אז מה? אז צריך להרוג ילדים?
אלקנה:
בסדר, את יודעת מה? אין יותר אלקנה ישן! יש עכשיו רק אלקנה
חדש. לא טוב לך? תחיי בלעדיו.
(מסתלק מחצר הבית)
מרים:
(צועקת) אליק! מה קרה לך?
נכנסת בכעס הביתה.
20. פנים,תחנה מרכזית בעפולה התחנה לכיוון תל אביב, יום.
20
אלקנה יושב על ספסל ובוהה בחלל. לידו מתיישב ערבי (20), לבוש
במעיל כבד. אלקנה מסתכל עליו ומחייך. הערבי נרתע, ומתחיל לנשום
בכבדות. פניו של אלקנה מרצינות. הוא קם ותופס בזרועו של שוטר
בן 30 המסתובב בתחנה, ופונה אליו בקול שקט.
אלקנה:
אדוני השוטר. הבחור ההוא שם. (מצביע על הערבי שישב לידו) זה
נראה לי מהמתאבדים תעצור אותו.
השוטר מביט במי שאלקנה הצביע עליו.
שוטר:
(בקול רגיל) לא, הוא בסדר. הוא משלנו.
אלקנה:
(בקול שקט) מה אתה מדבר, היית צריך לראות איך הוא הסתכל עלי.
שוטר:
(כמו למפגר) הוא בסדר. כמה חובשי כיפה התנפלו עליו לפני חודש,
אז הוא מפחד. אני מכיר אותו אישית. הוא אכל אצלנו צהרים
שלשום.
אלקנה:
(בשקט, אך בתקיפות) אתה חייב להאמין לי, אני יודע איך הראש של
הפסיכים האלה עובד.
שוטר:
ומאיפה בדיוק אתה יודע איך הראש שלהם עובד?
אלקנה:
(מגמגם לשוטר, לבסוף פונה בקול רם לשאר נוכחי התחנה) תתרחקו
ממנו יש לו פצצה! אני מתחנן תתרחקו!
מתחילה המולה.
שוטר:
אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה להירגע. אין לו פצצה. (תופס את
אלקנה) תגיד, אתה רוצה לבוא איתי לתחנה על זריעת פאניקה
בציבור? אין לי בעיה, בכלל.
אלקנה:
(צועק) מה זה לבוא לתחנה! יש לו פצצה! לכולם יש פצצה, אתה לא
מבין? ליהודים יש פצצה נגד ערבים, לערבים פצצה נגד היהודים,
תפסיקו להיות כאלה נאיביים! זה עולם של מתאבדים! (אלקנה מתיישב
ומתחיל לבכות)
ההמולה שוכחת, כמה קריאות נאצה נוסח "יא פסיכי"
שוטר:
תשמע. אני לא רוצה לערב כאן כל מיני אי נעימויות. עלה
לאוטובוס, סע הביתה, שתה קפה קטן וזה יעבור.
אלקנה:
כל העולם שלי מחבלים מתאבדים עכשיו.
השוטר מתחיל להתרחק. אוטובוס מגיע.
21. פנים, אוטובוס, יום
אלקנה יושב מהורהר, מביט החוצה. אף אחד לא יושב לידו. הערבי
מהתחנה ניגש אליו, נוגע בכתפו. אלקנה מסתובב אליו.
ערבי:
זה בסדר. אני סולח לך.
הערבי מתרחק. אלקנה מאגרף את ידו.
22. פנים, חניה מקורה בקניון, לילה
22
בקניון ישן קבצן, עטוף בשמיכה, לידו בקבוק ערק. אלקנה מגיע
בגדיו בלויים וקרועים לחלוטין. הוא ניגש לקבצן ולוקח ממנו את
השמיכה. הקבצן מתעורר ומתחיל מאבק אלים ביניהם. באמצע המאבק
אלקנה שולף אקדח. הקבצן נרתע. אלקנה מתחיל לצחוק.
אלקנה:
תראה מה זה. אחד צודק, לשני יש אקדח. מי ינצח? זה עם האקדח.
עולם נהדר אם אתה שואל אותי.
הקבצן רוטן ופונה לישון. אלקנה הולך לפינה אחרת ומתכסה.
אלקנה:
(ממלמל לעצמו) כן, אני יכול להרוג אותם.
23. חוץ, גן ילדים בשכם - אלוודע, בוקר
23
ילדים משחקים בארגז החול. בין הילדים, סמירה, בת 4. אלקנה עומד
בשער הגן, פונה להיכנס בשער, אך נעצר. הוא מכין את אקדחו,
ומחזירו לכיס פנימי במעיל. לאחר מכן, מתפרץ בשער, פונה בהליכה
מהירה אל כיוון ארגז החול, ומכניס את ידו לכיס. לפתע עינו צדה
את סמירה. סמירה מבחינה בו אף היא הוא נעצר מוציא את ידו מכיס
מעילו ריקה.
(מעתה עד סוף הסצינה, בערבית)
אלקנה:
סמירה?
סמירה:
מי אתה?
אלקנה:
זה אני, אח שלך מוסטפה.
סמירה:
(בעצב) לא. מוסטפה מת.
אלקנה:
נכון. מוסטפה שהאיד.
סמירה:
לא שהאיד. מת.
אלקנה:
כן, אבל הוא מת שהאיד.
סמירה ניגשת אל אלקנה. אלקנה מתכופף אליה, היא מלטפת את זיפי
זקנו.
סמירה:
אימא אמרה שהוא מת שהאיד. אני חושבת שהוא סתם מת.
אלקנה:
את יודעת מה זה שהאיד?
סמירה:
אני לא יכולה עוד להבדיל בין שהאיד למת. אימא אמרה שכשאני אגדל
אני אבין.
אלקנה:
(בבכי) נכון. כשתגדלי תביני. עד אז מותר לך להיות חכמה.
סמירה מורידה מראשו של אלקנה את הכיפה.
סמירה:
מה זה?
אלקנה:
אני לא יודע. את מאמינה לי שאני לא יודע? סמירה אני רוצה
שתקשיבי לי טוב. שאף אחד בעולם לא יגיד לך שאת לא מיוחדת. את
שומעת אותי? את מיוחדת מאד.
סמירה מהנהנת. אלקנה קם, לוקח את הכיפה מידה והולך. הגננת
יוצאת ממבנה הגן, ורודפת אחריו, ומנפנפת במטריה לאיים עליו.
גננת:
מה אתה עושה כאן מפחיד ילדים ככה? צא מכאן!
24. פנים, חדר האוכל בביתו של אלקנה, יום.
24
אלקנה נכנס אל החדר מתיישב על כסא ומניח את האקדח על השולחן.
איציק נכנס. מבחוץ קולות מחאה הדורשים מאלקנה לעזוב את הבית.
איציק:
אז מה החלטת. אתה רוצח שפל, או נקבה פחדנית?
אלקנה:
אתה לא מקבל על זה דו"ח מהשמיים?
איציק:
מקבל, אבל באיחור.
אלקנה:
נגיד שחסכתי לכם עבודה היום.
איציק:
(טופח על כתפו) אל תדאג, חביבי. בגלגול הבא נדאג למשהו.
בינתיים תשתדל לחיות עם הבושה.
אלקנה:
כן, כנראה אתה צודק. איפה מרים? אנחנו צריכים לארוז.
איציק:
יצאה לקניות.
אלקנה:
(בחרדה) מה זאת אומרת יצאה לקניות?
איציק:
יצאה, למה?
אלקנה רץ אל מחוץ לבית.
25. חוץ, חצר ביתו של אלקנה יום.
25
עשרות רבות של חובשי כיפות, ביניהם יהויכין מול ביתו, מרים
מנפנפת מבין ההמון החוסם את דרכה.
אלקנה:
(צועק) מרים!
מרים:
(צועקת) אליק!
אלקנה מפלס דרכו דרך ההמון המכה אותו. כאשר מגיע קרוב למרים,
יהויכין דוחף אותה ומפיל אותה. היא מתכווצת כדי להתגונן מפני
ההמון. אלקנה שולף את האקדח ומכוון אל ראשו של יהויכין.
יהויכין:
נגד יהודים אתה גיבור, הא?
אלקנה:
אני מזהיר אותך. עליך לא יהיו לי שום רחמים.
יהויכין:
חבל. כי לאף אחד בתוך ההמון הזה לא יהיה איכפת ממך. ואני יכול
להבטיח לך שלמישהו מהם יש אקדח. יש למישהו אקדח?
כל חובשי הכיפות שולפים אקדחים ומכוונים אל ראשו של אלקנה.
יהויכין:
ודבר אחד אני יכול להבטיח לך. הם לא שפנים כמוך.
(בועט בגבה של מרים)
אלקנה:
אין לך בושה? אישה בהריון?
יהויכין:
מבחינתי, אני בועט בה כדי שהילד יחיה. וכדי שיחיה אולי כדאי
שנספר לילד שהוא לא יכול לסמוך על אבא שלו.
(תופס את מרים וצועק אל תוך בטנה)
יהויכין:
אתה שומע? אבא שלך נקבה מזדיינת. אם ערבי יהרוג אותך הוא לא
יעשה לו כלום.
אלקנה:
מה אתה מדבר?
יהויכין:
אתה לא מבין? הערבי שלא הרגת היום יהיה הרוצח של מחר. בגלל
שאתה מתרומם מסריח, יהיה לי ילד מת מחר. זה מה שאני מקווה הילד
שלך יבין, כי ממך כבר לא יצא גבר.
אלקנה:
אידיוט.
תופס את מרים וגורר אותה מחוץ להמון המכה אותם.
26. פנים, חדר האוכל של אלקנה, יום
26
איציק יושב בחדר. אלקנה מכניס את מרים, ואיציק קם לטפל בה, יחד
עם אלקנה.
איציק:
בוא'נה תצטרכו לצאת עוד הלילה. כדאי שתתחילו לארוז.
לוקח תחבושת, ומתחיל לעטוף סביב ראשה. מגיש לו חתיכת צמר גפן
איציק:
קח את זה ותתחיל לספוג לה את הדם, אבל בלי ללחוץ יותר מדי חזק.
אלקנה מניח את צמר הגפן על פצע ברגלה.
איציק:
כשנצא ניקח אותה לבית חולים. אני לא חושב שקרה משהו לתינוק,
אבל זה בטח לא היה נעים לו כל זה.
אלקנה מתחיל לבכות. איציק מסיים את חבישת ראשה של מרים, וניגש
אל אלקנה ומחבק אותו.
איציק:
מה קרה? אל תדאג, היא תהיה בסדר.
אלקנה:
זה לא זה. אני פשוט לא יכול להלשין עליהם, והם יהרגו את
סמירה.
איציק:
למה אתה לא יכול להלשין?
אלקנה:
הוא קרא לי נקבה. מה אני אגיד לילד שלי כשכולם יקראו לאבא שלו
נקבה? מה אני אגיד לו?
איציק מתחיל לצחוק
אלקנה:
מה מצחיק כאן?
איציק:
אתם כל פעם מפתיעים אותי מחדש. אתה חושב באמת, שלילד שלך יהיה
איכפת מזה, שכמה אהבלים קוראים לאבא שלו נקבה, אם זה לא יהיה
חשוב לך?
אלקנה:
אבל זה כן חשוב לי. אני לא יכול להחליט שזה לא חשוב, אני פשוט
לא יכול!
איציק מחבק את אלקנה. אלקנה מפסיק לבכות במפתיע.
אלקנה:
תגיד, באמת לא איכפת לו אם קוראים לו נקבה?
איציק:
ממש לא. אני בכלל לא בטוח שהוא לא נקבה באמת.
אלקנה:
אז אולי אפשר... (מסתכל על הבטן של מרים מהצד)
איציק:
אפשר מה? (נבהל) שלא תחשוב על זה. אתה יודע כמה צרות אתה עושה
לי?
אלקנה:
אבל אתה יודע שזו הדרך הנכונה.
איציק:
אתה השתגעת לגמרי. אני לא מאמין שאני משתף עם זה פעולה.
אלקנה מביט אל הבטן של אישתו.
אלקנה:
זה לא יכאב לו, נכון?
אלקנה מתחיל ללטף את הבטן ולהתבונן בה בתשומת לב.
27. פנים, הרחם של מרים, לילה
27
התינוק שוכב ברחם.
מוסטפה (VO):
פתאום הזיכרונות הציפו אותי. כבר הייתי כאן. גלים חמים קידמו
את פני. השקט הגדול. יכולתי לנוח. יכולתי לראות את כל בני האדם
באור חדש. כולם היו בחלק זה של הכורה פעם. אילו רק הבנו את זה,
היינו אומרים כמה שבריריים בני האדם. כמה קל להרוס אותם, וכמה
קשה לבנות אותם. יכולתי להישאר שם נצח אל מול התבונות שוויתרתי
עליהם כל כך מהר בחיי הקודמים. עד שיום אחד.
28. פנים, חדר לידה, יום.
28
בחדר נוכחים רופאים, אלקנה ומרים. רופאים מוציאים את התינוק
מרחמה של מרים, חותכים את חבל הטבור, עוטפים אותו בשמיכות,
ומניחים על ביטנה של מרים. מרים מחבקת את הילד ופונה אל
אלקנה.
מרים:
הוא כל כך יפה. איך נקרא לו?
אלקנה:
מה דעתך על, מוסטפה?
מרים ואלקנה צוחקים.
-סוף- |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.