ואולי קופידון שלי נפצע בתאונת טיסה או דרכים ועכשיו הוא שוכב
פצוע באיזשהו מקום, זה יכול להיות בכל מקום, בשדה הקוצים שליד
הבית של רותיקה, בצד הכביש או אפילו בחצר האחורית שלנו, איפה
שסבך הקוצים מגיע עמוק מדי ואי אפשר להכניס לשם אפילו חצי יד
כי ישר זה שורט לך אותה והחתכים הקטנים מתחילים לדמם. זה לא
נורא, לא מתים מזה או משהו, אבל אלה השריטות האלו שעושות לך לא
נעים ומגרד ביד למשך כמה ימים עד שמתחילות להגליד ומזל שאמא
שטפה לך את היד במים קרים קרים, שמה לך פולידין וחיטאה, שלא
יזדהם.

ואולי קופידון שלי שוכב שם עכשיו, משקשק בכנפיו הלבנות,
המוכתמות בדם, מחכה לעזרא. עזרא הוא המלאך ששומר על קופידון.
אנחנו קוראים לו עז-רע, סתם כי זה מצחיק אותנו, ואולי זה ככה
קצת אירוני כי מאז שהתחלנו לקרוא לו ככה הוא כבר לא מגיע ולא
שומר. מישהו אמר לנו שראה אותו הולך ברחובות תל אביב ושהוא
שוכר שם דירה ושכח מי הוא, אז הוא כבר לא מתעסק יותר בענייני
מלאכים. קופידון שלי צריך להסתדר בלעדיו בינתיים עד שימנו לו
מלאך שומר אחר. אבל מנחם, זה השם שלו, לא מאמין בזה, הוא אומר
שלכל אחד יש מלאך אחד ויחיד ששומר עליו ואי אפשר למנות מישהו
אחר ככה סתם גם אם הוא ממש נחמד וקרא את כל התיק שלך.

ואולי עוד אמצא את קופידון שלי יום אחד ואז אוכל לאהוב אותו
ולכעוס עליו ולהגיד לו, שזה שעזבו אותו לא אומר שמותר לו לעזוב
אותי גם ובגללו אין לי אהבה אמיתית, והוא יגיד לי שזה בכלל לא
קשור אליו ואז ישתוק שתיקה כזו של מישהו שיודע משהו ולא מספר,
ואחרי שאשכנע אותו להגיד לי הוא יספר לי שפעם כשפתח את התיק
שלי הוא קרא שם מסמך מסווג, סודי ביותר, על איזה פאק בייצור
שלי, ועם הראש מורכן למטה הוא ימלמל שכשיצרו אותי בדיוק הייתה
שביתה של איזה אחד עם תלתלים, והיו חסרים כמה ברגים במשלוח אבל
בגלל שלא היה זמן לחכות למשלוח הבא הם שלחו אותי ככה ומאז נשאר
בי משהו דפוק שאי אפשר לתקן.

ואולי קופידון שלי כבר איבד את התקווה, כי כשסוף סוף מצאו אותו
הוא חרחר ופרפר והיה על סף מוות. אז בניתוח נאלצו לכרות לו את
הכנפיים כי הן היו מזוהמות וכבר לא מוכרים היום יוד, יש רק
פולידין וזה בכלל לא אותו דבר.