לעיתים כל מבוקשי הוא לקחת כרית ולשים על ראשי.
צלילים עמומים יחלפו דרכי, אין סביבה, אין עולם, אין כלום
מלבדי.
אני לא שומעת ולא מקשיבה, היפכוני לחלל חסר תגובה.
הניחו לי לרגע בדממה לשקוע, לחסום את כולכם, לתקן את חומת המגן
הרפופה.
למלא באושר את הניקבות החלולות, זכר לכאב שחדר לתוכי ומסרב
להרפות.
את רבדי הפחד והרצון לברוח,לשכוח אל תוך מילים אבודות ומחשבות
הזויות.
וכשלא לא יוותר לי דבר עוד לשנות אפקח את אוזניי, אנשום ואמשיך
"לחיות". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.