לורד קוזמו / שירה |
והתמהמנו לקום
חוליית עילית של מילים פרצה דלת נעולה ללא כל התראה
לחדר אפל וחשוך שחוץ מדם לא עבר בו מאום
המילים הפכו לניצוץ כמו פריצת דרך מדעית
ולקראת סוף יום הלב שוב התרוקן
את תמיד משאירה בו להבה
אני חודר אלייך
שועט אל תוך הלב דרך נתיב פרטי
אנו נדבר על כל העולם רק לא עלינו
אני מפריח פרפרים
שמלטפים את בטנך
אלה רק מילים
את
רוכנת על המכתבה
תלתלייך מתבדרים כפעמוני רוח
אני שומע אותם מתנגנים ברוח פרצים של דלת שנפרצה
קיר של חוקים מפריד בין החדרים
לכל חדר יש מנעול אנו מחזיקים בשני המפתחות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|