האיש הכי עצוב בעיר
ישב וכתב
לאורו של ירח,
שכלל לא האיר,
הביט במחברת
והתחיל לכתוב שוב
שיר על כמה
שהוא עצוב.
האיש הכי עצוב בעיר
ישב וכתב
לאורה של דמעה,
שכלל לא זלגה,
בכה וזעק
ושריר לא נע
בפניו,
רק השיר, מתפרע,
כמו נכתב מאליו.
האיש הכי עצוב בעיר
ישב וכתב
תחת גשם סוער,
שכלל לא ירד,
שרבט זיכרון,
המחיש מועקה
עטף את המילים
ברומנטיקה מתוקה.
האיש הכי עצוב בעיר
ישב וכתב
תחת לילה
שכלל לא הכיר,
שב ונאבק
באותו האוויר
האוויר הכי עצוב בעיר.
האיש הכי עצוב בעיר
סיים לכתוב
תחת שמש,
שכלל לא זרחה,
הוא כתב
עוד שיר עצוב
ואיכשהו,
זה מילא אותו שמחה. |
