תום ראון / נוף ים |
את קצות הסלעים
כשם ששרטו הדמעות
את ראי החיים
וראיתי כאב שבכה בנפשו
ובאופק הים ריח טחב.
ונזכרתי בנשימותיך
על עורי
כאש הצורבת את בשרי
ודמעה שנשרה
בטעות מעינו
חשפה מערבולת שהייתה בתוכו
צמרמורת הגוף
והנפש שבי
היו כליטוף הגלים את עורי
והבנתי פתאום
הגורל כך קבע
שאת הים שנינו-
יותר לא נדע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|