מוקדש לכל החברים שלי שהושפלו (תודו, תודו) בל"ג לפני המון
המון שנים ע"י יובל הקטן ("י-ו-ב-ל") אך השיבו את כבודם האבוד
במהלך כל השנה הבאה..
בקיצור נמרץ,
הם היו חבורה של ערסים קטנים,
שרצו לגנוב לנו קרשים
אנחנו היינו חננות שאמרו (באותה תקופה)
"לא לסמים"
אך נכנענו תחת לחצו של ה"אולר"
(ואיומים נוספים)
לאחר זריקת אבנים,לבנים,קרשים בוערים,מרשמלו דולק,
ובמבה מהשטחים (תחי במבה ביג!)
קיפלנו את שקי השינה וצעדנו לעבר ביתה של הג'ינג'ית
ברוח נכאים
בבוקר שתינו קפה שחור עם שתיים סוכר וצעדנו לבית הספר,
לסגור את החשבון עם יובל הגמד.
נכנסו לכיתות עם שוט-גאן,פצצות ורימונים
"יובל הגמד נמצא?" שאלנו את המורה למדעים
ראינו אותו יושב בקצה הכיתה, לועס גומיה
דפקנו בו יריה. אחת הספיקה. הוא נמרח על הקיר בצורה כל כך
יפה
ט2 הייתה התחנה הבאה
"מתן נמצא?" אך תשובה כבר לא היתה, מסתבר שמתן הוא זה
שפתח את דלת הכיתה...
המשכנו כך ועברנו מכיתה לכיתה
בסוף אני קיבלתי 25 שנה, על רצח ושיתוף פעולה
רק מאיה לא נכנסה איתנו....לא נורא... כי היא תיכנס בעוד
חצי שעה,
כשימצאו את הגופה של הפריחה שהחטיפה לה סטירה
עכשיו אנחנו בדרך החוצה, לאחר ניכוי שליש תקופה, אבל
שטויות,הקירות
פה בכלא לא יתגעגעו יותר מידי, הרי חצי מהארץ הם ערסים
שצריך
ל"נטרל" ושגנבו לחננות שאמרו "לא לסמים" את הקרשים,
בל"ג בעומר, בישראל של סוף שנות התשעים |
