מתישו ב-1997

"אס תלתן, אס לב, אס יהלום ואס עלה" הוא סיים לספור. חבילת
הקלפים הייתה במלואה בידיים הקטנות שלנו.
"אתה יודע שלא באמת קוראים לו ככה?" גיחכתי.
זה היה אחד מהלילות החמים-חמים האלה, כשהאוויר בחוץ ובפנים
דחוס ואתה יכול להריח את האבק ואת העשבים בשדה הסמוך,שנשרפו
מוקדם יותר, כשהחום הגיע ל-45 מעלות. ישבנו כולנו בחוץ ושיחקנו
"קרה-קופה", שזה ה-משחק בשכונה שלי. כשאני אומרת "שכונה",
הכוונה לשישה בניינים והמון פרדסים מסביב. הייתה לנו חבורה,
וכולנו היינו ילדי מפתח שהעבירו את הזמן שלהם בחוץ,בדשא ליד
הדואר ופחי הזבל. היינו החברים הכי טובים. שיחקנו שבויים
ומחבואים ותופסת,וקשרנו רגל של מישהו לאופניים, והוא כמובן שבר
שן או יד או אפילו את שניהם. מישהו היה מביא וופלות ומישהו
תפוחים והיינו יושבים מתחת לפנס הגדול, צועקים וצווחים,
מרביצים ומורבצים,משחקים ומפסידים, ובעיקר חיים.


מתישו ב-2002

"אס תלתן, אס לב, אס יהלום ואס עלה" הוא סיים לספור. חבילת
הקלפים הייתה במלואה על המיטה שלו.
"אתה יודע שזה לא באמת השם של זה?" גיחכתי.
זה היה אחד מלילות השרב החמים האלה, כשאתה מוכן להרוג בשביל
ארטיק או קוביות קרח. ישבנו ביחד ושיחקנו "ספיד", שזה ה-משחק
שלנו. כשאני אומרת "שלנו", זה שלי ושלו, ושלי ושלהם ושלי לבד.
מהחלון אפשר לראות את אורות הניאון העלובים של הקולנוע ממול
ואת האנשים קונים כרטיסים להצגת חצות. הייתה לנו חבורה והיה לי
אותי ואותו. ואני בחרתי לא נכון. שיחקנו במבוגרים והחלטנו
החלטות ושיחקנו באהבה ושיחקנו ברגשות. ומישהו כמובן שבר את
הלב. מישהו היה מביא וופלות ומישהו היה פותח נרגילה והיינו
יושבים בחושך, מתחבקים, צוחקים וצווחים,מרביצים ומורבצים,
משחקים ומפסידים ומאבדים. ובעיקר חיים. או שבעיקר מתים.