פתאום באמצע היום זה תוקף,
אתה מופיע במלוא תפארתך, גופך המושלם,
ריח העור שלך שנכנס לתוכי ומערבל אותי לתוך אבדון.
נלחמת בדמותך שחודרת לתוך תודעתי,
דוחקת אותך לפינה החשוכה ביותר בתת המודע שלי.
שומרת את כל האהבה שיש לי בשבילך, יותר עמוק מאיפה שאני שומרת
את הזכרונות שלי איתך.

אני לובן אלוהי.
אתה  לא תכתים אותי.
לא אתן לבועה שבה אתה חי בה לספח אותי פנימה.
לא אכנס לתוך חיי בריחה ואשליה.
לא אלחם במי שאני.
אני- לובן אלוהי.

כל מה שרציתי זה לתת לך לטעום את האלוהיות שבה אני חיה.
ועכשיו אני עוזבת איתה, מרחפת לי באלגנטיות למקום אחר.
משאירה אותך בתוך הבועה שלך, עם כל יום שעובר, מתרחקת מן הבועה
שלך.

אני לובן אלוהי.
ואתה לא תכתים אותי.