"לעזאל איתך, בשביל זה קראת לי לכאן? אתה יודע איפה הייתי? אתה
יודע עם מי הייתי?", אמר מונטרוס בזעם. "מצטער, אך חשבתי שתרצה
להיות פה ולראות את זה", אמר פוקאן, ידידו הטוב, למרות שלפי מה
שעבר במוחו של מונטרוס בזמן הזה, פוקאן היה רחוק מלהיות ידיד.
"אני אפילו לא יודע מה זה", אמר מונטרוס ברוגז. פוקאן הסתכל על
מונטרוס וחייך לעברו, "תקרא", הגיש לעברו את פיסת הנייר שבה
התבוננו השניים בדקות האחרונות. הנייר היה ישן ומגע בו הביא
אדם לתחושה מוזרה, "כאילו נתלש מספר בעל עוצמה מיסטית", היטב
לתאר זאת מונטרוס, הוא תמיד היה טוב בדברים האלה. "אלוהים
אדירים!", זעק כשסיים לקרוא. פוקאן הנהן בהתלהבות. "זה נפלא!",
הצטרף מונטרוס להתלהבות של פוקאן, שהעלה על פניו חיוך גדול,
"נכון שאתה שמח שהבאתי אותך לכאן?", שאל כיודע את התשובה מראש.
"זוהי פריצת דרך מאין כמוה", אמר מונטרוס ברצינות, אך לא הצליח
לשמור על החזון הרציני לזמן רב ובמהירות חזר לחייך. "בקרוב
מאד, בקרוב מאד נוכל לחזור ולסחור בחמורים", סיכם פוקאן את
העניין.

"מדהים", התרגש פרדריק כשמונטרוס הציג בפניו את הנייר, שערכו
היה יקר מפז. "כל כך הרבה אנשים תלויים בנייר הזה. זה מדהים,
אתה יודע? איני יכול לחכות עד למפגש הבא מול לארשר. הו, המבט
שיעלה על פניו", פינטז מונטרוס. "הירגע", החזיר אותו פרדריק
למציאות, "הנייר הזה אמנם חיזק את כוחנו, אך הדרך לניצחון
עדיין אינה בטוחה". "כמובן, כמובן. תודה לך, נסחפתי", אמר
מונטרוס בחיוך. כנראה שמצב רוחו באמת היה טוב, מכיוון שבימים
כתיקונם התבטאות כזו של פרדריק הייתה מזכה אותו בסטירה עסיסית,
פרדריק נשם לרווחה נוכח תשובתו של מעסיקו. הדלת נפתחה, מונטרוס
מיהר והסתיר את הנייר בכיסו, אך לאחר שראה כי זהו סזאן שהגיע,
החזיר את הנייר לשולחן. "מה זה?", שאל האורח בהצביעו על הנייר.
"גש וקרא", אמר מונטרוס בחיוך והגיש לסזאן את הנייר, שמצדו לקח
את הנייר והחל בקריאה. פרדריק ומונטרוס הביטו זה בזה, מחויכים,
מודעים לדברים שיצאו מפיו של סזאן לאחר שיסיים במלאכת הקריאה.
סזאן הרים את הראש מן הנייר והחזיר אותו לשולחן, על פניו
התנוססה הבעה מהורהרת. "אינך שמח?", שאל פרדריק. סזאן הניד
בראשו באיטיות, וגרם לשניים פליאה עמוקה. מונטרוס המבולבל ניסה
לשאול, "הכיצד...", אך נקטע על ידי סזאן. "נייר זה יכול מצד
אחד לזכות אותנו בזכייה, אך מצד שני, הוא מכיל בתוכו פרטים
שאיני, ובטוח אני שגם אתם, מעוניין שיועברו לידיים מלוכלכות
כמו אלו של לארשר והעסקנים הפוליטים בעירנו, וראש העיר בעיקר",
הסביר את עצמו. "אתה צודק, אך הדברים הכתובים על גבי נייר זה,
יכולים להוביל אותנו לניצחוננו ששאפנו אליו במשך זמן כה רב",
אמר מונטרוס. פרדיק הנהן והוסיף, "כשהתחלנו במאבק נשבענו שדבר
לא יעמוד בדרכנו, אז הנה, על סף הניצחון, אתה רוצה לומר שאתה
נסוג מהתחייבות זו?". סזאן השפיל את מבטו, "אני לא יודע", לחש
ותפס את ראשו. "זה בסדר", אמר מונטרוס. סזאן הסתכל עליו,
הסתובב והלך לעבר הדלת. "חכה!", קרא מונטרוס, אך סזאן התעלם
מדבריו ויצא. "לעזאזל", סיכם פרדריק את ההתרחשויות. "אכן, מאד
מצער", הוסיף מונטרוס, "אך כמו שאמרת, אסור לתת לדבר לעמוד
בדרכנו". פרדריק הנהן. מונטרוס הרים את שפופרת הטלפון והושיטה
לפרדריק, "קח. חייג לפקאן". פרדריק עשה כדבריו.
"הלו?", נשמע הקול מהצד השני. "פקאן?", שאל העוזר המיומן. "כן.
פרדריק, זה אתה?", שאל פקאן, "מונטרוס לידך? מסור לו את
השפופרת", הוסיף. פרדריק הושיט את השפופרת למונטרוס, "הוא ביקש
לדבר עמך", אמר. "פקאן ידידי, מה שלומך?", אמר מונטרוס בחיוך.
"הכל בסדר, תודה ששאלת", השיב הידיד. "הקשב נא", מונטרוס שינה
את טונו לרציני, "כנס מחר פגישה של המפלגה, אני רוצה לחשוף
בפניהם את ממצאינו". למרות שלא יכל לראותו, מונטרוס חש כי חיוך
עלה על פניו של פקאן, שאמר, "אעשה זאת".

"המוני אנשים הגיעו", העיר מונטרוס לפרדריק. "כן", אישר יד
ימינו. אנשים רבים, מכל קצוות האוכלוסייה, החל מהעניים אדומי
העור וכלה בלובשי השחורים המיוסרים, החיים בפרברים, נכחו
במקום. פקאן הגיע לעבר מונטרוס ופרדריק, מחוייך כולו, "מסתמן
כי זה עומד להפוך לכינוס הגדול ביותר שלנו אי פעם", אמר. "כן",
אישר פרדריק גם הפעם, זו הייתה המיומנות הגדולה שלו. "היכן
סזאן?", שאל פקאן. "איני חושב שהוא יגיע", אמר מונטרוס בעצב,
"הוא לא נראה מרוצה כל כך מהדברים שקרא". הבעת הלם התפשטה על
פניו של פקאן, "אלוהים אדירים!", זעק. כל הנוכחים במקום הפנו
לעברו את ראשם. "לא, זה בסדר, המשיכו בעיסוקיכם, עדיין לא
התחלנו", הרגיע אותם במבוכה. מונטרוס גיחך נוכח המצב הלא נעים
שנקלע אליו ידידו, ואמר, הפעם בנימה פחות מבודחת, "זה אכן מוזר
בהחלט, אך סזאן תמיד היה תמוה בעיני". פקאן לא אמר מילה, אבל
בעיניו ראו שהוא אינו מרוצה. "קדימה, זה זמן ההצגה", אמר
מונטרוס. "באנגלית זה נשמע יותר טוב", ירה לעבור פקאן, בניסיון
כושל לעוקצו. מונטרוס עלה לבמה וכחכך בגרונו. "חברים יקרים",
התחיל. "התכנסתם היום כאן על מנת שתזכו לשמוע את דבריי. אתמול,
הובא לידי פרט חשוב ביותר שללא ספק יעזור לנו רבות במאבקינו
המתמשך זה זמן רב", מונטרוס הפסיק את דבריו על מנת לשאוף
אוויר, למרות שמה שהוא באמת רצה לעשות זו הפסקה להגברת המתח
ודרמה. הוא הסתכל על הקהל וראה שכולם קשובים לו בריכוז רב, הוא
הבין שהצליח ועל כן החליט להמשיך. הוא הוציא ממעילו את הנייר
והניף אותו. "בעזרת פיסת נייר זו, אנו ננצח במאבק!", קרא. "מה
כתוב שם?", נשמע קול מהקהל. מונטרוס חייך, "זה בדיוק מה שאתם
הולכים לגלות עכשיו". מונטרוס פרש את הנייר, כחכך שוב בגרונו,
והחל לקרוא.