עומד אני, בשער גיא צלמוות
במורא מן הבא.
עומד אני, בשער  גיא בן הינום
במורא מן הבא לרגליי.
עומד לידי אותו הילל בן שחר,
מורא אינה עוזרת אומר.

עומד אני, בשער גיא צלמוות
במורא מן הבא לרגליי .
עומד אני, בשער גיא בן הינום
במורא מן הבא לגופי לקרות.
עומד לידי אותו הילל בן שחר,
אותו קדוש לאחרים.
אומר עמוד ללא מורא,
אל הקרוב ובא.

ושני מלאכים שבאים מהניגוד,
הראשון מן הגיא הטהור
והשני מן הגיא שממול
עומד גופי אך לא אני
אך דיבורם מתמשך,
ולוחם על עצמי.

עומד גופי, אך לא אני.
בשער גיא צלמוות, בשער גיא בן הינום.
ובי, בתוכי, הילל בן שחר.
זרוע שחור,אש,הרס אוחזת בגופי.
אך שם אני מסתכל על גופי,
ללא מורא כפי שאמר.
עומד גופי שם בשער גיא צלמוות ומסתכל.
ומלאכים אשר וויכחם נעלם לצל השחור הקרב.

והשחור אופף את הגיא המנוגד, האחר.
ואני רק מסתכל ללא יכולת לעצור.
זה גופי , אך לא אני שם.
זה עצמי אך איני יכול לצעוק לעצור.
זה אני, מלאך השחור, שאת נשמתו מכר,
אך עצמו שהאיר מבחוץ ,
נשאר עומד ומטלטל בין שני העמקים,
בין הנגוד.