תאורית הקשר שלנו למציאות מזמן נמחקה ממוחי, אני חי את היום
בתקווה להגיע אל המחר, שומר בליבי את השניה בשביל להגיע אל
הדקה הנכונה, ונוצר בי את השעה שאזכר בה ביום מן הימים.

כל אדם חי בשביל עצמו, יש הרואים זאת כמעשה נבזי ואגואיסטי, יש
הרואים זאת כדרך הישרדות, לא משנה מה מעמדך החברתי- באיזשהו
שלב הינך מבין כי האדם היחיד לעצמך בעולם הזה הוא אתה.
יש רגעים שפיזית אתה מוצא עצמך בודד, אין איש לידך, וליבך קורא
במצוקה ליחס, להרגשה, אך רק אתה נמצא שם, ומלבדך אין אדם שיכול
להיות שם בשבילך- הרבה מילים של שייכות עצמית, אך העיקרון
החשוב פה, שלא משנה אם תהיה, כמה תהיה, איך תהיה, מה תהיה עם
האנשים סביבך, לבסוף תמצא עצמך מוקף בבודדים שעוד שואלים
לשלומך, אך עמוק בתוכך תרגיש אך ורק את עצמך.

כשאדם נולד הוא זוכה (במקרה הטוב) לעולם משלו שעוטף אותו בבועה
ולא נותן לו לגעת אל המציאות החיצונית, לאחר כמה שנים הוא קולט
את העולם בו הוא חי, ובאותו שבריר של רגע הוא פוצח בתהליך של
הישרדות- כנגד כל הסיכויים הוא עומד אל מול כולם, יש המנצחים,
יש המפסידים, ויש את אלה שעומדים מול התחרות ופוחדים להתקרב אל
ליבה.

חיים- איני יכול להסביר את קיומי ואיך נוצרתי, ומה אני עושה
באמצע טירוף שכזה?, פעמים רבות יצא לי להביט אל העולם כמו רוח
שחולפת ואיש אינו רואה, וגיליתי שלאט לאט חיי אינם כמו שהבטיחו
לנו-
הכל תלוי בתמימות, כמה זמן היא מוכנה להישאר- הריי ברגע שאדם
מוצא עצמו במצב של מצוקה, הוא ידחיק בכל כוחו את המצב על מנת
להכחישו או להימלט ממנו, אך ברגע של שבירה הוא יהיה הדבר הכי
חלש בעולם.
באיזשהו שלב בחייך המאוחרים, אתה קולט כי הסוף קרב אלייך
בצעדיי ענק, ורק אז אתה מתחיל לייצר זיכרונות מחייך שיכולים
להביא אותך לסיפוק עצמי- או לעומת זאת לחרטה עמוקה. יש דברים
שרק לאחר המעשה אנו קולטים איזו החלטה שגויה נעשתה, ומה יכולנו
לעשות במקום זאת על מנת לשפר את חיינו.

זיכרונות- אין דבר יותר חשוב מזיכרון במוחנו, זיכרון של ילדות,
זיכרון של אהבה, זיכרון של כאב, אכזבה או סתם זיכרון המעלה
חיוך על פנינו, ככל שהזיכרונות גדולים בראשנו, אנו יכולים
להביט על חיינו מהצד, על מנת להסיק מסקנות ומחשבות על הטעויות
וההצלחות שלנו.
אדם ללא זיכרון הוא אדם מחוק שאינו יכול לחזור אל עברו, והעתיד
שלו כבר לא ישאיר חותם- הכוונה שללא עבר, אדם יכול למצוא עצמו
תקוע בהווה, ללא שמץ של מושג מאין בא, או מה הייתה מטרתו
לחיים. יש אנשים אשר תלות חייהם נמצאת בעבר, על דברים שעשו
והשיגו, ומתפארים מעברם המכובד, הוא חיי את ההווה בתלות עברו-
הכוונה שעתידו עדיין יהיה- באופן מוחלט וישיר- במעשיו הקודמים,
ולא בחייו העכשוויים.

חברים- יש חברים של חיים, יש חברים של שנים, יש חברים של צורך,
יש חברים של רגע, יש חברים של תקופה, יש חברים שישנאו, יש
חברים רק בשביל המוניטין, יש חברים לאהבה, יש חברים לשיחה, יש
חברים שמחזיקים, יש חברים שמחזקים- ויש חברים טובים ללא גבולות
או חוקים.
אחד המטרות לכל החברים הללו, היא יצירת קשר למציאות, ללא אנשים
סביבך, אתה מוצא עצמך במצב של בידוד- והיכולת לאבד את המציאות
גבוה- אתה יוצר לעצמך עולם שאף אחד לא יכול להיכנס אליו בשל
ה"איום" שהוא מביא איתו. וכשסביבתך מוקפת בחברים ואנשים
תומכים, אתה נמצא בשלב של זרימה קבועה של למידה, של קביעה
והצבת עובדות לחיים מכל הניסיון הרב שאתה יוצר לעצמך מחוויות
ואירועים שמלווים אותך תוך כדי.
ישנם רגעים קשים בחיים, שדרכי ההתמודדות הטובות ביותר באים
מאנשים שרואים את מצבך ומעבירים לך מסרים שרק ישפרו את מצבך-
אך לעומת זאת יש כאלה שינצלו את מצבך הרעוע רק כדי להפיל או
לשבור אותך, אנשים כאלה ימחקו בסופו של דבר אך הם ישאירו בך
משהו שתזכור- וככל שתעמיק לתוכו, תתחזק רק משום שעברת זאת.

מוות- הצבת עובדה של סוף. המוות בסופו של דבר יסיים את מהלך
חייך וישחרר את נשמתך לעולם אבוד ולא ידוע, שהדבר היחיד שיש בו
הוא זרם ארוך של נפשות תאומות שמנסות למצוא את מקומם בתוך הזרם
הסוחף הענקי הזה- ללא מטרה או תכלית.
הדבר היחיד שאתה משאיר לאחר המוות הוא הזיכרון ממך, המבט,
הקול, השקט שהיה בך, החלק הקשה הוא לחשוב על האנשים שהיית יקר
בשבילם, לראות את הכאב שנותר להם ממך, לראות את העולם שלך
מתמודד בלעדייך, והצורך לחזור אליו על מנת לחזקו, הוא חזק, אך
מצבך הוא חסר אונים כי בידיך דבר לעשות זאת.
גלגול נשמות- אמת?
כל פעם ששמעתי כי אדם מסוים הלך לעולמו, באותו זמן אני שומע על
בואו של אדם חדש לעולם, גלגול הנשמות הוא לא מה שחשבנו, הוא
יוצר את אותה הנשמה, אך ללא עבר וזיכרון- אמנם- רק המחשבה כי
המוות היא תקופה של שינה אין סופית, גורמת בתוכי חלחלה- אך האם
יש שלב של התעוררות אל מציאות אחרת בצורת חיים שונה?
שאלות רבות ולא פתורות המוות מראה בו- אך אם רק תאמין בדרך בה
אתה מתכוון ללכת, ותוקיר בה, המוות יהיה עוד שלב בחיים- נכון
שלב- כי אף אחד עדין אינו הוכיח כי לאחר המוות אין עוד המשך של
חיים, אולי המוות הוא עוד מילה של פתיחת תקופה חדשה?
יש אנשים שמקרבים את בואו של המוות אליהם, רק משום סקרנות, האם
רצונם האמיתי הוא באמת לחקור מה המוות מראה מאחוריו? הם אינם
יודעים שיציאתם מהחיים מותירה רק סימני שאלה גדולים, והתשובה
האמיתית על המוות שניתנה להם לא יכול לעבור אל החיים.

פחד- יצר קיומי שיוצר בתוכך מערכת הגנה כוללת, שרק מגבירה את
עוצמתך אל מול קשיים וכאב.
במצב של פחד אתה מוצא עצמך בחוסר שליטה, מחנק עצמי, שיתוק או
לעומת זאת טירוף חושים שמניע עצמך לעשות דברים שלא האמנת רק
בכדי להתמודד בכדי לשרוד.
ישנם כמה סוגים של פחדים, הבולטים מביניהם רובנו כבר נתקלנו
ועברנו אותם.
הפחד להאמין- ישנם דברים בחיים שאיננו רוצים להאמין כי הם קרו,
לאבד חבר, לשכוח דבר חשוב, לגלות שקר כואב. בכל פעם הפחד גורם
לנו להכחיש בכל דרך אפשרית את האמת וגורם לנו לאשליה ורודה כי
הדבר אינו אמיתי.
הפחד לאבד- הפחד לאבד חבר, הפחד לאבד את עצמך, הפחד לאבד
זיכרון, הפחד לאבד ערך סימבולי, ברוב המקרים אנו נתונים לחששה
בלאבד ושומרים את הדבר בכל כוחנו ומוקירים אותו בכל יום מחדש
על מנת שדבר לא יקרה לו.
הפחד להתאכזב- איננו אוהבים להתאכזב או להפסיד- הפחד מהאכזבה
גורם לנו למצוא אותנו במצב של תחרות עצמית כנגד כל העולם אך
ורק על מנת להצליח, ולא להגיע למצב של אכזבה ושיברון.