ישבתי מולו, ובעיניו כמיהה למגע, לחיבוק, לתשומת לב. את מה
שאני באמת חושבת הרבה פעמים אסור להגיד, אבל הפעם הייתי חייבת.
"אני רוצה להגיד לך משהו." ליטפתי את צווארו בעדינות. הוא הפנה
את מבטו אלי. "אני לא מה שאתה רוצה שאהיה."
"מה זאת אומרת?"
"אני לא יכולה לתת לך את מה שאתה מבקש. תשומת לב. אני לא מי
שתעניק לך את זה."
"אוקי..." הוא היה בבירור מבולבל מאוד.
"אתה כל פעם בא לחבק אותי..." ניסיתי להסביר. "ואני לא משתגעת
על זה. זה אפילו מעט מציק לי. אני פשוט לא מסוגלת להעניק לך את
החיבוקים שאתה זקוק להם. את הנשיקות שאתה רוצה ממני." איך אוכל
להסביר לו את מה שאני בדיוק מרגישה. אז ניסיתי. "כיף לי איתך
באמת... לדבר איתך, לצאת איתך, אבל אני לא יכולה לתת לך את
תשומת הלב מהסוג הזה. אני פשוט לא כזו." נראה לי שכאן בלבלתי
אפילו את עצמי. "ומה לעשות שאני כן רוצה להיפגש איתך, אבל מעבר
לזה, לדיבורים וליציאות, לא יהיה בנינו." יופי לי! עכשיו אני
ממש זרקתי אותו, טעות מרה!
"זה אומר שאנחנו עדיין נפגשים עוד שבועיים והולכים לראות יחד
את הסרט?"
חייכתי. "בטח!" מדהים, אבל הוא הבין.

ירדתי מהאוטובוס, והתבוננתי בעיניו, ושם ידעתי שלא אראה אותו
שוב. הוא לא רצה ממני את הטלפון, לא רצה להיפגש איתי- הרגשתי
מן הקלה לא מוסברת. באותה השניה צצו בראשי תמונות של אתמול
בלילה. רקדתי והוא חיבק אותי בזמן שרקדנו. כל פעם שהוא עשה את
זה משהו בראש שלי צלצל וזעק לשמיים "תשחרר אותי!!" הרגשתי
שבחיבוק שלו הוא כמו מקצץ לי את הכנפיים שלקח לי כל כך הרבה
זמן לגדל. ובסך בכל בילינו יחד אולי 7-8 שעות. טוב שהוא מעולם
לא התקשר... אני שמחה על זה.

"למה את אף פעם לא עונה לי..." הקול המרוגז הזה במשיבון הקולי
חזר על עצמו כבר 5-6 פעמים. הייתי מניחה שהוא יתרגל כבר לרעיון
שאני מתקשרת רק כשאני רוצה לשכב איתו. חבל בשבילו. טוב... אני
חייבת לדבר איתו. אז נפגשנו- ומייד הוא התרגז עלי. חיכיתי שהוא
יסיים את מה שהיה לו לפרוק מעליו. "אבל אמרתי לך, אני לא אוהבת
אותך, אני לא מאוהבת בך, אנחנו רק שניים ששוכבים ביחד וזהו!"
אמרתי את זה בקול שקט. "אמרתי לך גם שאתה זה שתחליט אם נמשיך
להיות ככה או שאתה רוצה שזה יגמר, החלטת שאתה רוצה לראות אותי
אז בעיות שלך. הבחירה היתה שלך."

פירוש שמי הוא: של אלוהים. אומרים שלכל נולד ניתן שם שיסמן את
דרכו בחיים. שלשם יש תכונות שיהיו חלק מתכונות הילוד כשיגדל.
אולי זה נכון כי בסופו של דבר אני חושבת על אלוהים יותר ממה
שאני חושבת עליהם. ולישון לבד במיטה הוא תענוג שאני לא אוותר
עליו. גם לרקוד לבד. וכל פעם שאני רוקדת עם בחור הוא מזכיר לי
מי שאני. ואני לא שייכת לאיש. אני לבד.