מיניות האדם היא, כמדומה, אחת האניגמות הגדולות מכולן. אומרים,
כל אדם הוא מכלול של תחושות, רגשות, אנטומיה, פיזיולוגיה,
ניסיונות, חוויות וחשקים. מאחר שלכל אחד פרמטרים שונים מהמכלול
הזה, חייב להיות שהמשוואה תיצור בכל רגע נתון תוצאת אמת שונה
ומשונה. על כן, אפשר היה לצפות שלא ניתן יהיה לעולם לפלח את
אוכלוסיית הגברים לקבוצות בתחום זה או אחר של עשייה מינית
טהורה. תאמרו, איש איש והעדפותיו, וסגנונו, ויכולותיו,
ורגישותו, ומידת השקעתו ובכלל... ובנוסף - באקט המיני שבו
עסקינן, למעט מקרים נדירים שאפשריים כמעט רק לזכרים (מי אמר
כהי עור ולא קיבל?), צריכים שניים לטנגו. וברגע שבאה עוד
משוואה נשית (עיין ערך למעלה) ומסתופפת עם סך כל תכונות הגבר,
אזי התוצאה באמת מהפכנית ואחרת בכל מפגש ומפגש. יפה...
יפה בהחלט, אבל לא תואם כלל וכלל את מסקנות התות ואת תוצאת
המחקר המדובר. שכן, לעושר ניסיוני, אפשר ורצוי וכדאי וחשוב
לפלח את המין הגברי (חובב הנשים, מן הראוי לציין) לשלוש קבוצות
-
קבוצה א' -
חבריה של קבוצה זו נחשדים בפרימיטביות ובחוסר יכולת לקרוא (או
לטעום) את המפה. אפשר לחשוב שהם באים מן החלל החיצון, מפלנטה
אחרת, או סתם מאיזה בית נטול ערכים בסיסיים - חברי הקבוצה הזו
לא יורדים לנשים שאיתן הם מנהלים יחסי מין. בשום אופן לא
יורדים.
הם מעולם לא התקרבו למקום. הם לא רוצים לא לראות, לא להריח, לא
לטעום ובטח לא לטבוע באזור הרגיש. ביניהם לבין השטח המפורז הזה
אין שום מערכת יחסים שכוללת שיחה פנים אל פנים. אלו בדיוק
האנשים שהפרטנריות שלהם למיטה יכולות לפרסם תמונות תקריב
פשוקות במיוחד של מבואות הואגינה שלהן ב"עדשת עירום" ולעולם לא
תהיה להם היכולת לזהות ולומר - מ... זה, את זה דגמתי פעם -
מממ... טעים!
ולא, למרות החשדות לא מדובר באיגנורנטים, לא בזן גברי שהשכלתו
וערכיו נעוצים עמוק במאות הקודמות, לא בנערים צעירים שטרם
הבינו דבר וחצי דבר על יחסי גומלין ובוודאי שאי אפשר לומר
שהחברים בקבוצה א' פשוט נעדרי חינוך מיני הולם. לא.
הם יודעים. יודעים מצוין מה אנחנו רוצות מהם ומה יכול היה לשמח
את ליבנו יותר מיין. הם יודעים, אך מתעלמים במפגיע, מוכנים
אפילו לשלם את המחיר ולוותר על אקט מתגמל מבת הזוג. הם לא
יכולים. הם לא רוצים. הם בהיסטריה.
למה? תשובה לא מצאתי וגם לא אמצא. לא מדברים על זה. לשאלה
מפורשת התשובה תהיה - לא מסוגל. את יכולה להגיד - בוא מותק אני
אסביר לך איך, זה לא כל כך נורא. את יכולה למצוא את מיטב
הסרטים הקלאסיים שמציגים סצינות שעוסקות בנושא, להראות להם
אותם באגביות - זו בדיוק תהיה הסצינה שבה הם יירדמו, או יצטרכו
ריקון דחוף של השלפוחית. את יכולה להדוף אותם מעדנות כלפי מטה,
מעודדת בקריאות קצובות ונאנקות. את יכולה לספר להם על ההוא
החדש של החברה הטובה ביותר שלך ואיך קרה לה נס במילנו. לא
יעזור בית-דין - לא זה לא! מה לא ברור פה?
קבוצה ב' -
טוב, כאן אפשר לפגוש את רוב החבר'ה. שמח כאן. פיצוחים, מוזיקה
טובה, בירות - כאן כולם מרגישים בבית. זאת אומרת בקבוצה, לא
בין הרגליים שלך. גם האחד הספציפי השקוע במלאכה לא מרגיש שם
בבית, אבל הוא מוכרח. הוא הבין את זה אי שם בראשית שנות העשרים
לחייו - יש דברים שהם אילוץ. לשלם מסים, לקפוץ בחגים להורים,
להסכים עם כל מה שהבוס אומר ולרדת לבחורה שלך. לא רק לחברה...
לא! לבחורה. לכל אחת מהן, כמעט. ברגעים נדירים של ריחוק
ואגביות, חברי קבוצה זו יכולים להרשות לעצמם רגרסיה מטורפת
לקבוצה א', אבל הם יודעים יפה מאוד שבמקרים כאלו לא תינתן
הזדמנות שנייה.
אז צריך ומוכרחים ואין ברירה ויאללה נגמור עם זה ודי, ויש
מי-פה בכיס וכולה דקה שתיים ואפשר גם על יד ולא ממש בנקודה,
ולא חייבים להרטיב את האף והעיקר שהיא לא תחשוב שאני לא, ויהיה
בסדר שתסמן וי ונמשיך הלאה, אני עוד צריך לקפוץ לאותו האזור
מסיבות אחרות לגמרי מאוחר יותר...
וככה בדיוק זה נראה! הזוועההההההה!
לק קטן לימין, וויש קטנטן לשמאל, ביס מכאיב בדיוק במקום הרגיש
ביותר, מוחטה זעירה למרכז ויאללה מותק בואי נשכב. כן כן, חברים
נכבדים יש לקבוצה הזו, וכולם אחלה גברים שבעולם, הם רק לא
יודעים שלו רק היו שואלים אותנו היינו אומרות להם שחבל. חארם.
באמת שאין צורך. קח פס מותק - אני מוותרת מרצון. לא לדפרסנט
הזה ייחלנו גברים יקרים. קחו את הנתינה הראויה להערכה שלכם
ולכו לישון מינוס כמה שערות על הלשון. שלום שלום ותודה שטסתם.
קבוצה ג' -
איי איי איי... שאלוהים יעזור לי ולכל חברותיי הקוראות בזה
הרגע מסה זו. הגענו למקום הזה שבו אפשר רק להיעצר ולהיאנח.
הזיכרונות אינם מרפים לשנייה. אפילו בחלומות זה בא. חבריה של
קבוצה ג' המצומצמת, היפים והאמיצים, יקרי המין הנשי, האנשים
הנפלאים האלו, הצמתים שבהם נתקלנו אלו באלו יהוו לנצח אבני דרך
בסך חוויותינו המיניות... וחוויה זו מלה קטנה, קטנטנה...
לצערנו את האנשים היקרים הללו לא נוכל לזהות ברחוב, בנות. לא
לא. לאף אחת מאיתנו אין מושג ולו הקלוש ביותר מה מראה פניהם,
האם סולד אפם, או אם יש להם גומות חן. חברי קבוצה ג' לא הניחו
לנו להביט לשנייה בעיניהם. לא, לא. חברי קבוצה ג' התנפלו על
היעד ותוך שניות מהרגע שבו הנחנו להם לגעת בנו נדחק ראשם
המשובח אל בין רגלינו ולא נודע כי באו אל קרבנו בכלל. לפעמים
נוכל להעיד על צבע שערם, או אם יש להם כזה בכלל על קדקודם, גם
זה רק כי הרמנו את הראש גבוה לשבריר שנייה, כדי למלט מפינו
אנחה אחת ענקית במיוחד שסירבה לבקוע כשהראש היה שמוט לאחור,
בעודנו מחרחרות הנאה.
החברים-מתבקשים-לחדר-האוכל האלו הם זן נדיר. הם נולדו כדי
לדאוג שלא יחסר לנו דבר. הם אלופי העולם. יש להם לשונות שבמגדל
בבל לא היו כאלו. הם מכירים כל זיז וסלע, כל שוחה ודרדר. הם
מגיעים עם החוטם בלבד למקומות שאחרים לא פקדו עם אבריי ענק. הם
משתקעים אצלך, קונים נדל"ן, שותלים, עודרים, מזבלים, מטפחים
ואפילו לא שמים לב לקולות המעודדים, הנהנים, המכריזים בצרחות
על עוד אורגזמה חגיגית שבזה הרגע חלפה בסביבה. הם ממשיכים ללא
לאות עד שאת מתחננת על נפשך - הרף.
המזעזע הוא שהם בכלל לא עושים זאת עבורך... הם פשוט אוהבים את
זה בכל ליבם. כשהם עולים משם, נוטפי צוף וריחניים, עומד להם
כאילו אין מחר. איי איי איי...
וכל שנותר לשאול הוא: מי פנוי ב-ג'? אני חוזרת - מי פנוי ב-ג',
עבור?
