שבה לביתה
האשה שאני סחרחרה מדרכים, מערבולות
להבה פנימית ואהבה שלא מאמינים לה
שלא מאמינה שאפשר
לא לזהות
חריקת נשיכת שפתיה בבקבוקי הפלח
פומלה עסיסית רקמות
היא לא ישנה
בפתחי מסדרונותיה אור
היא אגורת מחמאות גבריות וצלולות
מגעים, מבטים, אמירות, שאיפות שכן רוצים בה
שכן הרגישה חזקה
בצל שבפינות
אלופה במזיגת הכוח והעצב לפתחי מחשוף
אשכוליות דם סגלגלות
בכפיפת בטן יחרוק הלילה בצד
מותש מתלאות
היום שחלף ואינו
עוד איור לספר חייה
ייחתם בשמה בפרק יד משוחררת טבעות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|