עומר חרובי / אלה |
בידה המזוודה אדומה כל כך גדולה
ואני עומד לי שם נמצא ברגע כה מושלם
החיים נראים יפים ואני מרגיש מדהים
היא הייתה כה מוזרה אך מצד שני יפה
היא דיברה ואז עצרה ולכיוון שלי פזלה
היא הלכה והתקרבה מעיני זלגה דמעה
וברגע מהאגדות נגמרו המשאלות
ואהבת אמת החלה ביני לבין אלה
הימים חולפים מהר ואני לא מוותר
רואה אותה בסימטאות ולא יכול שלא לבהות
מחכה שיבוא יום יום שיש רק בחלום
שאני והיא נרקוד כל הלילה וגם עוד
היא הייתה כה מוזרה אך מצד שני יפה
היא דיברה ואז עצרה ולכיוון שלי פזלה
היא הלכה והתקרבה מעיני זלגה דמעה
וברגע מהאגדות נגמרו המשאלות
ואהבת אמת החלה ביני לבין אלה
והיום אני יושב ואת השיר אני כותב
ואלה אותו תקרא אולי כבר לא תזיל דמעה
היא הייתה כה מוזרה אך מצד שני יפה
היא דיברה ואז עצרה ולכיוון שלי פזלה
היא הלכה והתקרבה מעיני זלגה דמעה
וברגע מהאגדות נגמרו המשאלות
ואהבת אמת החלה ביני לבין אלה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|