-אני אוהב אותך
-הרגע התיישבתי.
-הסתכלתי עלייך עוד קודם.
-הצצת!
-בחנתי...

-פינטזת?
-חשקתי קלות (פאוזה).
-תפוס?
-משתדל.
-אז מה אני?
-תחליף. (פאוזה)
 שתיקה. שתי דמויות במדים. שתיהן יושבות על מזרן. הוא ממוקם
על כביש בין שתי פלוגות, שבעה מטר רוחבו.

-נהנית להשתוקק?
-סבלתי.
-אז למה המשכת?
-מאותה סיבה שאני עדיין כאן.
-אתה אוהב דיאלוגים זריזים, מה?
-בול פגיעה.
-החמצת, אני מעדיפה שיחות ארוכות.
-עדיף בכלל לשתוק. (פאוזה)

-אתה יודע למה התיישבתי?
-את יודעת?
-אני לא בטוחה.
-כמה זמן אני יושב פה?
-שעתיים וחצי... (פאוזה)

-עכשיו את כבר יודעת?
-אני מתחילה להבין.
-קשה לך?
-אתה שואל מהתנשאות?
-מהתנסות. גם אני פה.
-כן.
 מעביר יד בשערה. מסבך אותה בכוונה. מלטף את המצח ויורד
ללחיים דרך הרקות. מהצוואר הוא שובר אל הכתף ואל היד. מקרב את
היד אל פיו אך לא נושק. מריח.    

-תודה.
-גם לי קשה.
-אני מפחדת לגעת.
-תתרחקי.
-אני כבר קרובה מדי. (פאוזה)

-גם אני הסתכלתי.
-הצצת.
-בחנתי. ישנת לא טוב.
-פינטזת...
-לא!  קצת. אני עושה טעות.
-עשית אותה כבר כשהתיישבת.
-לקום?
-את תשאירי אותי ריק מתוכן.
-לעולם לא.

-איך ישנתי?
-הסתובבת כל הזמן.
-חסר אונים?
-לחלוטין.
-מה עשית?
-נישקתי אותך מרחוק.
-ולגעת מקרוב זה רע? (פאוזה)
 שולחת יד מהוססת אל כתפו. נוגעת ומחזירה במהירות.

-אני לא מסוגלת.
-את חלשה.
-אז מה?
-תתחזקי.
מתקרב, נושק ללחיה. היא נרתעת, הוא מתרחק.
-עזר לך?
-אני עדיין חלשה.
-אז מה?
-אני מרגישה שהתחלפנו.
-א עכשיו אני חלש.
 מתקרבת באיטיות. שולחת יד אל מצחו ומצמידה חזק. נושקת ללחיו
ומריחה אוה. מתחבקים.
-אני אוהבת אותך.
-את לא מכירה אותי.
-נכון.
 קמה והולכת. חיוך. חיוך.