אני אוהב לחייך,
חיוך מלא, חיוך גדול, חיוך מכל הלב.
כזה שמזכה אותך בהרבה חברים,
ובמישרד גדול ומפואר ליד כיכר המדינה.

בבוקר מול המראה כבר מישהו מחייך אליי בחזרה,
אחר כך היום מתמלא בהוויות קטנות של הנאה,
השמש מבעד לחלון בזמן העבודה,
ההלצות הקטנות במסדרונות המפותלים של החברה,
ריחה של יסמין כשהיא עוברת ממש ממש לידי
נוגעת לא נוגעת,
חושקת לא חושקת.

הערב שוטף את הרחובות
ואני נסחף איתו אל הפאב השכונתי.
בכסא הקבוע בין החברים הקבועים.
לקרלסברג יש דרך נפלאה לחבר חיוך אל חיוך
ולהאדיר את יופייה של שמחה.

בדרך חזרה הבייתה אני האיש הכי שלם בעולם,
הכי יפה בעולם,
הכי אמיתי שאפשר.

אבל בלילה.
ממש ממש לפני שאני לא נרדם,
אני נזכר כמה חרא ילד קטן יכול לעבור,
וכמה שכולם זונות.