אני עוצם את העינים בשביל להירדם,
מנסה לישון, לחלום על מה שקרה קודם.
אני מכבה את האור, מוריד את הבגדים ומדליק מוזיקה שקטה,
וישר, בלי לחשוב פעמיים, נכנס מהר למיטה.
חושב על כל מיני דברים, על אתמול, על היום,
חושב איך יכולתי להיכנס לדבר הזה? ממש איום!
איך בניתי צפיות, חלומות, סביבו,
והוא, לא היה איכפת לו, הוא רק אמר לי לבוא.
איך יכולתי לחשוב שדבר כזה יקרה?
איך יכולתי לחשוב שקופידון חץ בלב שלי יורה?
הכל אשליות, הכל חלומות, הכל נשבר,
גם הקשר בכלל מת, הכל נגמר.
אין יותר מה לחשוב, לא רוצה יותר לישון,
שותה קפה כדי לא להירדם, מחכה ליום ראשון.
אבל מה יקרה אז? עוד חלומות? אני לא רוצה!
אני חייב להוציא מהראש שלי כבר את הדבר הזה.
מספיק סבלתי מכל החלומות, מכל האהבות, מכל האשליות.
מספיק בכיתי על הכרית שעליה עדיין יש דמעות.
די כבר! נמאס לי! אני לא רוצה יותר להמשיך,
אבל אז, במחשבה הזאת, אני נרדם, והחלום אותי אליו מוליך.
אני מבין שכולם רוצים רק סקס, שרק גוף ופנים זה יהיה,
ואני ממשיך לחלום חלומות אבודים על אהבה גדולה שלא תהיה...