מירב אלוף / שיר לילה |
טפטופי גשם נטלו אז
כל מה שהיה ולא היה
וזה בא לה טבעי
כל כך כל כך אישה.
אין מחר שיעצור את כל מה שהיה היום
והאתמול כבר כל כך ישן.
מזמן... מזמן...
וכל רגע נמשך ומתארך
וזה מדהים שהשעון הולך רק אחרייך
צעדייך האיטיים, המהירים
ואת הקובעת אם הזמן עובר או שותק
או נע באיטיות כמו סרט שעבר זמנו.
איך הלילות האלה,
שטופי כוכבים
איך הימים האלה,
חמים ולחים
ותמיד מסתכמים בכמה ומה
ואיך ולמה
ובעצם איך שכחתי-
למה לא
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|