אני לא זוכר בדיוק איך הגענו למצב הזה שאני ויוחיק הלכנו מכות.
אז בכיתה ב', הוא היה מה"חזקים" של הכיתה ואני הייתי ילד מוזר
שהגיע מדרום אפריקה ובקושי יודע עברית. פתאום הגיע המצב שיוחיק
דוחף אותי לקיר עם הראש בתוך ברזל של מתלה של מעילים. אני לא
זוכר אם זה כאב, אבל ירד לי מלא דם. ואז רצתי הביתה ולא רציתי
לחזור, ושלחו משלחת של עשר ילדים שיחזירו אותי ויוחיק התנצל.
אבל בכיתה ו' הוא היה מחזיק ידיים לילדה שאהבתי. זה קרע אותי.
איזה מטופש זה הא?
נורא מצחיק שבגיל 20 הוא התחתן, והוא נשאר ילד. מנותק, מרוחק
ומוזר.
ואני? היתי ילד חזק יכולתי להגן על עצמי. אבל לפעמים הייתי
חוזר עם סימנים כחולים. אבי היה אוהב להתחיל איתי מכות והוא
ידע שאני לא מחזיר. כבר כילד אמא שלי לימדה אותי מה זה קארמה
ומה זה אנרגיה. כבר בגיל 8.
הכל השתנה בכיתה ז', כשאלכסי רצה ללכת איתי מכות בכיתה, החליק
ופתח את הראש בטעות ומאז נהייתי "מפצח הגולגלות". סבבה שנהיה
לי פרוטקשן, ואז בדיוק גם נהייתי מוסיקאי וואנאבי, איי שם בגיל
14 כשמכרתי את המחשב וקניתי את הפנדר היפהפיה שלי.
והיום אני יושב על מחשב, משחק כמו בגיל 8, והפנדר שלי יושבת,
מחכה לי לנגן עליה, כמו שעשיתי יותר מעשר שנים.
אינשאללה, זה יחזור. |