עיני קטיפה כחולות מרצדות לי מול הפנים
שוב חוזר אל אתמול ואל אותם השנים
את הלכת לא השארת לי תשובה
את יודעת שזה לא אגו ולא גאווה

כותב את הכל על דף לבן גדול
לא רוצה לחזור שוב על אותן מילים
שמסובבות את עצמן לפי המשמעות של הדברים

כי אין עוד יום שחוזר ועובר לי מול החיים
ויורד ועולה בלי שום פשר הדברים
היא זורחת עומדת באמצע ושוקעת
לתוך הים הגדול והכחול ששוב מחזיר אותי
לעיני קטיפה כחולות שעכשיו לא מרצדות

כמו שתי מתכות שלא מתמגנטות
את לא נמשכת אליי רק הולכת כשאני מתקרב
כשאני קורא לך אז באה השינאה
כשאני כועס את לא באה האהבה

כמו שלושה ירחים אשר לא מסתובבים
סביב כוכב אחד כמו שמש של חיים
כששמך יהיה תפילה בדתי שלי
או אז אסביר את מה פשר אהבתי