אחרי זמן מה שלא התראנו,הפרפרים אצלי בבטן באקסטזה,אם כי אף
אחד לא מדבר על יחסים,על אהבה.אין הגדרות אין הבטחות,אין
אכזבות.
ואתה יפה,כמו שזכרתי,עם חיוך ביישן ועיניים זדוניות המבשרות
לבאות.
אני מקבלת את פנייך בזרועות פתוחות, כמהה לחיבוק החם והעוטף
שרק לך יש.
עומדים כך דקות ארוכות ושותקים...אתה הכי יפה כשאתה שותק, כי
שהמלל מגיע אתה פוצע ומתגלה בכיעורך.
לוקחת את ידך בידי ומובילה אל חדרי.אתה שותק.גם אני.
נעמדים מול מיטה מוצעת לתפארת,מתנשקים.
אתה עוצם עיניים, אני גונבת עוד רגע מפנייך הקרובות, גומעת את
תחושת הקרבה האינסופית שאינך מודע לקיומה,למען האמת גם אם תפקח
את עיניך לא תבחין בי לעומק, אין בך את התכונה הנעלה.
לא נורא.אתה יפה זה יספיק לעת עתה.
אתה משכיב אותי תחתייך בעדינות בלתי נסבלת, מתי כבר תלמד
להביא את האגרסיביות הרגשית שלך לידי ביטוי? ,היכולת לאמלל
אותי לא תופסת תוקף כשמדובר במישחקים מקדימים אה?
נותנת לך לחשוב שככה אני אוהבת,מעודן ואיטי..התגעגעתי אלייך,כל
מגע שלך בא בחשבון.
עולות לי בראש מחשבות על תנוחות ביזאריות וכמה הייתי רוצה לקום
ליזום איתך משהו מטורף, אם כבר על תקן מזדיינים והולכים,למה
לא.? אבל אתה, אולי רק הפעם אולי כמו תמיד מסתפק בתחושת
הנקרופיל- בלי יותר מדי אקשן. לי זה מעולם לא הספיק ומשהו אומר
לי שזו הסיבה ללמה לא יחד.
חודר לתוכי בעוצמתיות הפגנתית. זה כואב מפנים על כל פרשנות
שתבוא.
נועצת ציפורניי בגבך ומוכיחה לך כדרך אגב ששמעתי לדרישתך
וגידלתי
"זה נורא נשי". אמרת, אמרת.
תולש את ידי מגבך ומצמידן למיטה, אוי אלוהים מלחמת עולם שלישית
בבקשה,תפתיע בגסויות, תגנח,תצעק. הפעם לא אזדיין איתך ואחשוב
על אחר,אולי לא נשחק את משחק השקט,זה נוראי באקט כזה, לא תרדם
אחרי הסיבוב הראשון נעשן משהו ,נמשיך עד הבוקר?אולי?....
אתה גומר לי על הסדינים שאני הכי אוהבת,אתה יודע כמה אני אוהבת
אותם,נושם בכבדות של חולה אסטמה בהתקף ומחייך אלי חיוך
ריקני,מטופש מרוצה,מרגיש על גג העולם.
"את לא רעה כשאת רוצה".
מזל שאנחנו לא על השולחן במטבח,הנגישות לסכין היתה מסוכנת
עבורי.
אך במקום,מחייכת חיוך מאולץ,לא עונה את המתבקש,לא מזייפת לך לא
בגמירות ולא במילים, הוא משתוקק לשמוע כמה טוב הוא.חבל.חבל.
נכנס להתקלח,מנשק אותי על המצח בנון שלנטיות, כמו כבש את ארץ
האויב וחתם בנצחון,או יותר, ניל אמסטרונג והסצנה על
הירח,הגיע,תקע דגל, בדרך למקלחת ממלמל "צעד קטן לאדם".
נעמדת מול אותה מיטה שזעקה "טלטלו אותי" וצופה באותה גברת
בשינוי מצב מצעים, ועם נוזל גוף של ההוא במקלחת. עוד סיגריה.
מנסחת בראשי איך אני מסיימת עם זה,כמה אפשר להתאכזב מבן אדם
יפה,אפילו עבורי זה נמוך,להתפלש באשפתות עבור פנטזיה,שאולי
הפעם יהיה אחרת. להכנס לו למקלחת לא נראה כאופציה מפתה.
אורזת את חפציו בסנטמנטליות, הוא לא יפרוק יותר,לא את החפצים
שלו ולא על המצעים שאני הכי אוהבת ,יוצא הגנרל עם אותה ארשת
מרוצה,נקי יפה,כמעט מתעתע,מגישה לו בנדבות אכזרית את חפציו.
"מחר בעשר זה בסדר?" שואל
בסדר. |
