שניהם היו בעצם אחד, לו קראו הגיון ולה קרא רגשות.
הם נורא אהבו אחד את השני, אבל כמעט אף פעם לא הסכימו על דבר,
ולכן כל הזמן רבו, הגיון נורא ריאלי, תמיד רואה את מה שצופן
העתיד, רגשות הייתה חיה בעולם משלה, ממציאה סיפורים, חולמת
חלומות, מפתחת אשליות. הגיון כל הזמן אמר לה 'תראי! המציאות
תסתכלי עליה' רגשות בדרך כלל לא הייתה מתייחסת, הם היו רבים
ממש הרבה, רגשות תמיד הייתה בוכה בסוף, והגיון כל הזמן ניסה
לנחם אותה בכך, שהראה לה כי העתיד צופן טובות, אבל היא המשיכה
לבכות עד שמשהו היה בא ומחבק אותה.
כפי שאמרתי קודם, שניהם היו בעצם אחד, והיו מחדשים את איחודם
בכך שהיו עושים אהבה. שניהם חיו בתוך המוח של כל אחד, כל אחד
היה נורא מסכן לפעמים, כשהגיון ורגשות רבו, וכשהגיון ורגשות
היו ברוגז כל אחד לא ידע מה לעשות עם עצמו. אבל כשהגיות ורגשות
היו עושים אהבה כל אחד היה כל כך מאושר, ממש באקסטזה.
כל אחד בדרך כלל לא יודע מה קורה לו במוח, עם הגיון ורגשות,
ובדרך כלל הם רבים, אז הוא היה נורא עצוב, לאף אחד לא הייתה
בעיה, כי אצל אף אחד, היו הגיון ורגשות נורא מוזרים, הם אף פעם
לא רבו, הם תמיד התפשרו, הלוואי ואני יכולתי להיות כמו אף אחד