מציצה טובה מתחילה  בנשיקה.
נשיקה קטנה על הקצה כמו  שמנשקים על הלחי, מגע שפתיים.
אחר כך אפשרלהמשיך איך שרוצים, זה כל היופי, בגלל זה היא כל כך
אוהבת את זה אין לזה חוקים מוגדרים.כמו תרגילים חופשיים
בהתעמלות קרקע יש לה רפרטואר של ביצועים והיא יכולה להפגין
וירטואזיות. היא מתחילה מהתרגילים הפשוטים גלגלון וערבית שגם
בהם כדאי להתרכז כדי לבצע אותם בדיוק ובשלמות, כשעושים ברצף
ובמהירות גם הפשוט ביותר הוא מרשים. אחר כך היא מכניסה
פליקפלאקים וברגים מסובבים באויר בהם יש צורך להתמקד במנח
הנכון ובגובה כל פספסוס קטן יכול להיות הרה אסון  ולבסוף רצף
של הכל במהירות מסחררת..
עד שהוא לא יכול יותר הוא פורש ידיים לצדדים כאילו מנסה ליפול
אחורה אבל הוא כבר שוכב.

לאחר רגע הוא מתעשת טיפה. מספיק כדי לאסוף אותה לזרועותיו
ולהצמיד אותה אל החזה שלו שם היא שומעת את הלב שלו משתולל
מאהבה אליה עוד לפני שהוא מקרב אותה טיפה נוספת ולוחש לה באוזן
תודה.

הוא מחבק אותה בזרועותיו ונרדם. היא עוד שוכבת ערה מהרהרת על
העולם. מתחמקת מחיבוקו הטיפה חזק מדי, המעט חונק כדי שתוכל
להתגלגל בשקט, להסתובב מצד לצד בלי לפחד שהיא תעיר אותו.
שעות של סיבובים, מחזה שחוזר על עצמו כמעט כל לילה. היא כבר די
רגילה גם ככה, יש לה נוהל לילה לבן. תחילה סיבובים אחר כך היא
מתחילה לחשוב, לפעמים עליו, לפעמים על החברים שלה, על איך זה
היה להיות כוכבת הסרט האחרון שהיא ראתה בסינמטק, היא חושבת על
המשולשים שלה. זה מה שהיא עובדת עליו עכשיו. משולשים. זה נראה
לה הולם. לפחות במצב שבו היא נמצאת עכשיו במצב שבו היא נמצאת
תמיד. במצב שבו כולנו נמצאים כל הזמן. היא חושבת מה היא תעשה
עם המשולשים שלה, היא חולמת בהקיץ על התערוכה שיום אחד תהיה
לה, שכולם יבואו לראות,ויגידו וואו ויהנהנו הערות
אינטלקטואליות אחד לשני. היא עוד כל כך ילדה קטנה. היא יודעת
את זה,  וזה היתרון שלה על רובנו, כי הרי רובנו ילדים קטנים,
אבל אנחנו מנסים לעשות את עצמנו מה שאנחנו לא.

בסביבות ארבע כשהיא רואה שהיא כבר לא נרדמת, לפחות לא בזמן
הקרוב היא שמה על עצמה גופיה ותחתונים לוקחת סיגריה ויוצאת
למרפסת. מסתכלת על הרחוב. רחוב קטן בשכונת רחביה בירושלים.
בתים יפים, ישנים. הרחוב כל כך שקט, אופייני לירושלים. אין
תנועה בשעות האלה, עיר עם הפסקות.

זוג חתולים משתעשעים בזבל, היא מחייכת אליהם, נושמת את הסיגריה
שלה. ממלא את הראות בניקוטין ושואפת את הכול החוצה. חתולים
יפים. בעצם חתולות, הפרווה שלהן קצת מנומרת מישהוא אמר לה פעם
שאם הפרווה מנומרת זו נקבה. היא שונאת מנומר.
עיר החתולות ירושלים. אפילו יש להם כיכר מיוחדת, כיכר החתולות.
איזה מצחיקים הירושלמים האלה. אנשים טובים.
עיר נחמדה, לא מתיימרת להיות מה שהיא לא, עיר ישנה. היא מבינה
למה כולם נלחמים סביבה, היא שווה את זה מי היה נלחם על תל אביב
או גדרה? יש בה משהו בעיר הזו שהיא לא ממש יכולה לשים  את
האצבע עליו, זה לא המיסטיקה או הדת, היא לא מאמינה בזה, זה
משהו הרבה יותר עמוק תחושת התרוממות רוח שמתרגשת בה כשהיא
מתהלכת בעיר ביום סתיו שהיא לא יודעת להסביר מאיפה היא הגיעה.
"אלונה" היא שומעת אותו קורא לה מתוך שינה. היא מתעלמת. היא
עדיין לא סימה את הסיגריה וכל כך הרבה יותר נעים בחוץ. יש אויר
טוב. קצת קריר ומתחיל לה עור ברווז על הרגליים אבל זה נחמד.
הרגשה נקייה כזו. אם הוא יקום הוא יבין שהיא פה. הוא כבר מכיר
אותה קצת והדירה לא כל כך גדולה גם ככה. ואולי היא בעצם מעדיפה
שהוא לא יקום בכלל.
היא מסיימת את הסיגריה שלה וחוזרת למיטה, מתעטפת בו, אבל לא
נוח לה אז היא ממשיכה להסתובב.

הדבר הבא שהיא זוכרת זה הרעש של המים במקלחת. הוא קם לעבודה
כבר.
היא מתגלגלת לצד השני של המיטה מסתכלת לראות מה השעה. מוקדם.
אבל היא גם ככה כבר צריכה לקום.
היא מתלבשת.
"אלונה" הוא צועק. היא לא עונה, הוא צועק שוב "תצטרפי אלי"
והיא שוב לא עונה.אין לה כוח אליו כל-כך מוקדם בבוקר.
זה הסימן הראשון. זה תמיד הסימן הראשון, כשאת קמה אצלו במיטה
ולא רוצה לראות אותו כנראה שזה נגמר או שזה אף פעם לא היה.
היא פותחת את הדלת של המקלחת הוא ערום מחייך אליה "תצטרפי אלי"
הוא מבקש בלי לומר מילה.

"ישי אני עוזבת אותך" היא זורקת תוך כדי שהיא משחילה את
העגילים שלה בחור שלהם.
הוא המום. לא מבין על מה היא מדברת.
"נמאס לי כבר מאיתנו" היא מסדרת קצת את השיער
הוא מנסה למצוא מילים מתאימות.
"ביי, יום טוב" היא אומרת וסוגרת אחריה את הדלת

אחיה הגדול תמיד אומר שכל הגברים כלבים וכל הנשים זונות. אם לא
תהיי זונה תגלי שאת שוכבת עם כלב אז מה עדיף?

היא עולה על האופניים שלה ומתחילה לסוע, היא לא מפחדת מהרבה
דברים בעולם. אבל היא מפחדת ממכוניות. זה נראה לה לא טבעי
בצורה מסוכנת לשלוט בכזה דבר גדול ומסוכן. לכל בן 17 נותנים
כלי נשק. ומספיק שעשית טעות קטנה ואתה יכול להרוג בן אדם או
אפילו יותר גרוע לעשות אותו נכה לכל החיים. היא מעדיפה
אופניים, ככה גם כשהיא מרוקנת בקבוק יין היא יכולה לחזור הביתה
בלי לפחד שהיא תשאיר בדרך גוויות.
עיר קשה לאופניים, ירושלים, המון עליות אבל יש גם ירידות. היא
אוהבת את שניהם באותה מידה זה לא חוכמה לאהוב רק את מי שעושה
לך טוב.
בירידות השיער שלה מתנפנף ברוח מסתבך בתוך עצמו. יש לה שיער
חום מדהים, היא לא אוספת אותו לעולם, נותנת לו לחיות חופשי
ובתמורה הוא תמיד מסתדר לה. גם כשהוא נקשר ומסתבך היא משדלת
אותו להיפתח בשבילה והוא נענה. איך אפשר שלא להיענות לה,  כל
כך קשה להגיד לה לא.
כשהיא מסתכלת עליך עם העיניים הירוקות המדהימות שלה. העיניים
שלה ירוקות כמו עובש. זה דימוי נוראי אבל זה הצבע המדויק של
העיניים שלה, עובש. מה לעשות שלירוקי העיניים אין דימויי ים או
שמיים כמו לכחולי העיניים אבל זה לא עושה את העיניים שלה פחות
מדהימות. היא יודעת את זה. בטח שהיא יודעת את זה. היא מצליחה
להוציא מהם ברק תמים או זיק של רשע שלא תבין מהיכן הגיע פתאום.
לפעמים העיניים הירוקות שלה מתכווצות קצת בקצה ואז יודעים שהיא
מאושרת או צוחקת. היא לא אוהבת שרואים את הכיווץ שלה היא
מעדיפה להראות את המבט הנוקב או המסתורי.

כשהיא מגיעה הביתה הדבר הראשון שהיא עושה הוא להתפשט. כל כך חם
בחוץ, ובפנים הרצפה קרירה ונעימה. היא נשארת עם תחתונים שמה
עליה חולצה ישנה בלויה מסתכלת על עצמה במראה, והיא מגלה חיוך
גדול בבואתה.
המשולשים שלה מחכים לה. בד קנבס גדול פרוס על הרצפה והיא חוזרת
לתאר את החיים שלה, את העולם במשולשים. אלפי משולשים גדולים
וקטנים חלקם עקומים, ירוקים ואדומים ושחורים ובלתי נראים. על
הקיר מושענות עוד ועוד תמונות של משולשים היא עובדת על זה כבר
תשעה חודשים זה הבייבי שלה. לואן גוך היו חמניות. לאלונה יש
משולשים.
צלצול פעמון.
בדלת איסי, יפהפייה שחומה מדהימה, הדוגמנית של אלונה וגם החברה
הכי טובה. חיבוק גדול כי חברות טובות תמיד מתחבקות כשהן
מתראות, כאילו הן נפגשות שוב לאחר שלא התראו יובלות גם אם לא
ראו אחת את השנייה חצי שעה. איסי מתיישבת בחדר העבודה/ סלון/
חדר שינה זה הרי הכל אותו חדר, אלונה מכינה קפה במטבח ובינתיים
מספרת לה על ישי.
זה מאוד מצחיק את איסי. בכלל אלונה מאוד מצחיקה את איסי, הן
מצחיקות אחת את השנייה. כמו תאומות סיאמיות שהופרדו בלידתן יש
ביניהן טלפתיה ויכולת להגיד תמיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
אין סודות ביניהן רק אהבה גדולה גדולה.
וזה דווקא מצחיק כי מהצד הן נראות שונה לגמרי, איסי מאוד
רצינית עורכת דין מצליחה, אלונה מציירת משולשים...
אבל זה לא מפריע להן ההפך. אלונה תמיד מקשיבה בסבלנות לכל
סיפורי המשפטנים ומסכימה לפעמים אפילו לראות אלי מקביל. ואיסי
מדגמנת לאלונה. היא דווקא נהנית מזה.
הן צוחקות וצוחקות עד שמגיע הזמן לעבודה.

איסי מתפשטת
יש לה תחתוני תחרה שחורות מדהימות, תמיד יש לה תחתונים כאלה
יפים.
היא מורידה גם אותם, הגוף שלה מושלם, חזה שופע בצורה מושלמת
קורא לך לחפון אותו בכף ידך, התחת שלה עגול כמו ירח מלא,
ירכיים שריריות ומוצקות, קימורי אגן מהפנטים.
אלונה תצייר את המשולש שלה, הוא משורטט בשלמות
לא גדול מדי ומשתלט אבל גם לא קטן וכמעט לא קיים. כל שערה
סדורה במקומה ועדיין מכיל בתוכו פראיות עד אין סיף.
היא מתקרבת קרוב כדי לקלוט את המרקם והתחושה,
לצייר במדויק את התלתלים השחורים,
את הקימורים שכמו חיצים מכוונים אל המטרה.
החום מושך אותה.

מתחילים בנשיקה,
קטנה,
כמו שמנשקים על הלחי...