זה סיפור על בית דירות קטן, ברחוב אופוריה שבארץ אוטופיה.
בניין זה, מספר 5 ברחוב אופוריה, לא היה בית רגיל.
המבנה שלו היה סטנדרטי למדי- קירות, גג, חדר מדרגות, מדרגות
(אחרת החדר מדרגות היה ריק, וזה היה חסר הגיון), וכמובן
דירות.
אבל בניין זה, מספר 5 ברחוב אופוריה, לא היה בניין רגיל.
הוא היה צבוע לבן, בחזיתו היו שני דקלים גבוהים, והרבה מאוד
דשא (שכמובן היה פחות ירוק מזה של השכן). חזית הבניין הייתה
רגילה לחלוטין.
אבל בניין זה, מספר 5 ברחוב אופוריה, לא היה בניין רגיל.
לדלת הזכוכית הגדולה שבחזית הוביל שביל אבנים צהובות (yellow
brick road למי שלא הבין את ההקבלה לקוסם מארץ עוץ)- שביל רגיל
להפליא. ליד דלת הזכוכית הגדולה עמדו להן בנחת תיבות הדואר,
שהיו רגילות לחלוטין- אפורות כאלו, בלי כל ייחוד.
אבל בניין זה, מספר 5 ברחוב אופוריה, לא היה בניין רגיל.
ועכשיו, אחרי שאתם תוהים מה כ"כ מיוחד בבניין זה, כי הרי מלבד
ארכיטקטורה משובחת של המאה ה-21, אין שום דבר מיוחד בבניין
זה.
מאחר ושללנו את האפשרות שמה שהיה מיוחד בבניין זה הוא המראה
שלו, מה שנשאר הוא הדיירים. ואכן, הדיירים הם אכן אלו שהופכים
את הבניין למיוחד.
בקומה הראשונה גר לו "הביחד", הוא היה מאוד מיוחד, הביחד, תמיד
דאג לכולם, והיה ממש לא אנוכי.
בקומה שנייה גרים להם האושר והעושר, שהשתכנו יחדיו בלית ברירה
כי ככה החליט בעל הבית שהדברים צריכים להיות- עושר ואושר-
ביחד. להם זה נראה די מיותר ומטופש, כי הם היו הפכים גמורים,
אבל בעל הבית חשב שזה גימיק טוב, ולמי יש כוח להתווכח עם בעל
הבית?
בקומה שלישית גרה לה השמחה, שתמיד רוטנת על כך שמבלבלים אותה
עם האושר והיא לא מבינה למה, כי הרי היא הרבה יותר חסרת סבלנות
ממנו ולא תמצאו אותה באותו מקום הרבה זמן, בעוד שאת האושר
תוכלו למצוא באותו מקום שנים שלמות.
בקומה רביעית לא גר אף אחד. בהתחלה גרה לה שם האהבה, אבל לאחר
ששיחקה מחבואים עם הטירוף והתעוורה, היא אינה מסוגלת לגור
בקומה רביעית לבדה, ולכן עברה לגור איתו ועם השיגעון. הם עברו
לבניין מספר 4, הם גרים בקומת קרקע, וניתן למצוא אותם מטיילים
לעיתים בפארק השכונתי בשעת בין ערביים.
הקומה הרביעית שבבנין מספר 5 ברחוב אופוריה היתה ריקה במשך
שנים ארוכות, עד שבאסיפה כללית של הרחוב, החליטה חוכמה
הבלונדינית שגרה בבנין מספר 2 ברחוב אופוריה, שמצב כזה לא
ייתכן. מאחר ואף אחד לא מעז לערער על החוכמה, חוץ מהרגש, והוא
במקרה היה חולה באותה אסיפה, החליטו פה אחד שצריך למצוא דייר
חדש לקומה מספר 4 בבנין מספר 5 שברחוב אופוריה בארץ אוטופיה.
דיירי הבניין החלו בחיפוש אחר דייר מתאים, הם פגשו מספר
מועמדים, ביניהם הנרקיסיזם, העייפות, העצלנות והטימטום (שכל
פעם ירד במקום לעלות), אבל אף אחד מהם לא נראה מתאים.
יום אחד, הגיע לו היצר האנושי. הוא היה סימפטי למדי, לא נראה
מזיק, היה מנומס לגמרי, ונראה כמועמד המתאים.
בתוך זמן לא ארוך, קצר אפילו, עבר לו היצר האנושי לגור בבניין
מספר 5 שברחוב אופוריה בארץ אוטופיה.
הכל היה טוב ויפה, עד שיום אחד, היצר האנושי, בתאונת אנוש
מצערת שכח את התנור דולק. באותו רגע עברה לה המקריות ברחוב ולא
יכלה שלא להתערב, וכך יצא שלא רק שהתנור דלק, אלא גם הייתה
דליפת גז.
מאחר והמקריות הייתה במקרה ברחוב, אז במקרה עלה כל הבניין
באש.
מיד הוזעקה כבאית מתחנת הכבאים של אוטופיה.
ואפילו העצב והדיכאון נרתמו למסע הכיבוי ובכו דליים של מים.
אך כל נסיונות הכיבוי עלו בתוהו, והשריפה, בעיצומו של מופע
סטריפטיז מזעזע המשיכה להתפשט עד ששרפה את כל אוטופיה.
אז כך נשרפה לה אוטופיה בגלל טעות אנוש אנושה של היצר האנושי.

ועד היום כל תושבי אוטופיה מסתובבים להם מחוסרי בית, אם תראו
אותם ותסתכלו טוב טוב מאחורה, תוכלו לראות את היצר האנושי
מודחק שם איפה שהוא בגלל טעות מקרית.