אז למה בעצם את בוכה?
מה קרה, שנהיה לך כל כך רע?
למה את מתגאה בשלושים החתכים,
שנותרו שם מאז הפעם האחרונה, דוממים?
למה לעזאזל את חותכת?
כדי שהכאב יופחת, כדי שתרגישי קיימת?
כדי להפסיק לחשוב, כדי לא לצרוח?
כדי לא להרגיש לבד, גם אם זה בכוח?
כדי למשוך תשומת לב, כדי להגיד שאת פה?
או אולי בעצם, לא.
אולי את סתם נהנית מהעניין,
זה מושך תשומת לב... זה אומר שאת כאן...
זה אומר שאת קיימת, זה אומר שעוד לא נעלמת,
זה אומר שאת עדיין יצור אנושי,
שמסוגל להרגיש, כאב ממשי.
ומה זה משנה בעצם מה את עושה?
זה לא כאילו שלמישהו אכפת,
זה לא כאילו שמישהו שואל מה קרה.
תקלטי את זה, את לבד.
אז מספיק עם ההצגות,
תורידי את המסכות,
תהיי מי שאת.
בלאו הכי אין לך אף אחד.