בחוץ יש מזג אוויר של סוף העולם. הכל צהוב, מוזר,ריק, קשה
לנשום.
קשה לחיות ככה בהרגשה שהכל ייגמר בקרוב. והכאב הזה בלב.
ההרגשה הזאת שכולם מסביב נהנים ורק אני נשארת בחדר צהובה,
מוזרה, ריקה... וקשה לי לנשום. האוויר מסביב דוחס והקולות שוב
נשמעים בראש "זה לא יקרה","כבר לא יהיה לך טוב". ולאט לאט גם
אני מתחילה לעכל את זה שכבר לא יהיה לי טוב, למה שיהיה טוב?
דברים טובים קורים רק לאנשים מסויימים, לי אף פעם לא קרו דברים
טובים אז למה שיתחילו לקרות עכשיו? בכלל הטוב הוא אשליה, לפחות
אצלי זה ככה. לפעמים לכמה רגעים נדמה לי שטוב, אבל האשליה
מתפוגגת לאט לאט ופתאום המציאות חוזרת והכל כבר לא כזה מושלם.
אז כנראה שבאמת לא מגיע לי שיהיה לי טוב. כי דברים טובים קורים
לאנשים טובים ואני בן אדם רע!