שמואל ירושלמי / עופרת - החמסין |
כיסה אדמת זבד;
מעל השדות ורגבי האדמה,
מיתמר אפור.
השמש,
נעלמה מבעד עננה סגררת;
רוח שודפייה,
מעלה הכל סחור.
הכל מצהיב,
כיד דמיונה של השלכת;
אוויר שחון,
כבמהבלת אדים,
במרחב נפרץ.
להט השממה,
בוער;
הסביבה נעשית חרבת.
מקצה מדבר,
עד אין קץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|