היא פותחת את הפה ומשחילה כמו בשרשרת כדור אחר כדור. הם מרים
וקטנים, בדיוק בגודל המתאים ליום כזה. הספונטניות שלה תמיד
הייתה מוגבלת והיא לא התכוונה לשנות את זה עכשיו. כך שאת הרגע
הזה היא מתכננת כבר שנתיים. בזמן שעבר היא הספיקה להיות
אופטימית למספר שניות, אבל הכאב העצור הזה תמיד חזר אליה כמו
כלב טוב. למען האמת, היא מודה שהפעם הבוקר לא היה אפור במיוחד
והשירים ברדיו לא גרמו לה לכאב ראש מיותר. אך בכל זאת היא
מאורגנת, וכשהיא קובעת משהו היא עומדת בו. לא חשוב אם מדובר
בארגון מגזינים שהרבו להתאסף בפתח ביתה או בתאריך שקבעה מראש,
ודאגה לסמן אותו בגדול ביומן הדהוי שלה. תאריך אדום, שלידו
רשמה ראשי תיבות: "מלח". היא הסיקה שלכתוב "התאבדות" בלורד
שחור יכול לעורר איזושהי דאגה אצל מי שיפתח את יומנה. לכן היא
גם החליטה להתחכם במקצת, למרות שידעה שהיא קצת פתטית. בכל אופן
ראשי התיבות שריצו אותה כל-כך היו: מחליטה להיות חופשייה. לא
סלוגן מוצלח במיוחד, אבל לטעמה הוא היה מספיק מהפכני כדי לתאר
את השקפת עולמה. הייתה בטוחה שהתאבדות לא צפויה ומילה חסרת
פענוח ביומן שלה יספקו את ההד שרצתה להשאיר מאחורי מותה הקרב.
ההחלטה על המוות הייתה למעשה רק ניסיון לבחור לאן יובילו דרכי
חייה. בעולם של שבילים קבועים ודרכים סלולות, הרגישה שהצורך
לבחור מציף אותה ומשתלט על חייה. כשלא יכלה לעמוד יותר בעומס
החדש של מודעות עצמית שפרץ בתוכה היא פנתה לפסיכולוגית נחמדה,
שייעצה לה לחשוב על דבר שהיא מאוד אוהבת ומעריכה ולבחור מה היא
רוצה לעשות בו. לאחר מחשבה לא מעמיקה למדי היא בחרה בחיים
והחליטה לבחור שבא לה למות. עכשיו היא בולעת די הרבה מים.
הכדורים הלבנים מתמוססים בבטנה וכעבור זמן מה היא מאבדת את
נשימתה. היא יכלה בחיים להיות כל דבר שרצתה. כל הדרכים
המוזהבות שהובילו לפסגה בלבלו אותה. התת מודע שלה לא ידע במה
לבחור. היא לא אהבה החלטות קשות. אבל היא אהבה מלח.