לפעמים בחיים יש רגעים כאלה שמה שעובר לך בראש בשנייה הראשונה
זה מה שמסתדר כדבר הכי נכון.
רוב המקרים האלה זה אהבה מבט ראשון.
והפעם הראשונה שידעתי בחיים שלי מי האביר על הסוס הלבן הייתה
כשראיתי אותך... שמעתי עלייך פה ושם אבל שום דבר לא משתווה
לאותו הרגע..
אני זוכרת כל פרט ופרט! שכבת על הספה שב'חדר מנוחה' אצלכם בבית
הספר.
חברה שלי הכריחה אותי להיכנס לשם כדי שאני יכיר את הבחור שהיא
אוהבת והוא החבר הכי טוב שלך.
שניכם ישנתם באנו הערנו אותו לחצתי לו יד אבל לא היה כלום
מיוחד.
וכשבאתי ללחוץ לך יד הרמת את המבט אליי, ואני הסתכלתי עלייך,
היה רגע של שקט דקת דומייה שאנחנו הבטנו אחד לשני בעיניים.
זה אחד מאותם הרגעים שאני לא אשכח בחיים!!!
באותו הרגע ידעתי שאם אני רוצה להיות מאושרת אני צריכה להיות
איתך!
זה די מטופש כי אפילו אם התאהבתי בך הרי בחיים יש הרבה
אהבות...
אהבה הולכת ונגמרת ובמקומה באה חדשה ומחליפה אותה.
זה מין מעגל שסובב סביב עצמו כל עוד אנחנו חיים וכל עוד אנחנו
נושמים.
כמה זמן אחרי חשבתי אולי איכשהו נהפוך למכירים ויתפתח משהו,
והייתי בטוחה שילד כל כך מקסים ירצה מישהי יותר מושלמת.
אז עוד לא ידעתי עד כמה טעיתי... עד כמה שבזבזתי זמן...
וויתרתי על הרעיון שלי ושלך, ועל זה שאולי נהיה ביחד והמשכתי
הלאה.
היה לי חבר אחד, היה לי חבר אחר, אבל כל פעם שהיה רגע של שקט
ולא משנה מאיזה סיבה עלה לי אותו הרגע היפה שבו הבטנו אחד בשני
והחזקנו ידיים עוד מהלחיצה.
כל פעם כשמישהו היה מסתכל עליי מקורב במבט עמוק הייתי שוב
נזכרת בך.
כל לילה שהלכתי לישון נזכרתי איך אתה ישנת אז... והכל קשור
לאותו הרגע...
מה שרגע יכול לעשות... דקה בודדת.. 60 שניות שבהם אי אפשר
לעשות צעדים גדולים.. ועדיין עד כמה שההשפעה של אותו הרגע
גדולה.. ההשפעה של אותם כמה שניות עד כמה שהיא יכולה להיחרט
בזיכרון..
הייתה תקופה שלא רציתי להיות עם אף אחד אבל עם אף אחד!
ורק אחרי כמה זמן הבנתי שהבעיה היא שלא משנה עם מי אני, לא
משנה עם איזה בן זוג, ולא משנה עד כמה אני אוהבת אותו, יש את
ההרגשה שחסר משהו... משהו שלא ידעתי... משהו שלא הצלחתי
להבין.. שהציק לי נורא...
תמיד הייתה ריקנות מוזרה כזאת... וכשהייתי מאושרת בטירוף בכל
זאת היה טיפת עצב וטיפת תסכול בגלל אותה הריקנות... וכשהייתי
שמחה עדיין ההרגשה של חוסר הבלתי מובן ליוותה אותי!
וזה שיגע אותי!!!
רק אחרי כמה זמן כשפתאום התיידדנו במקרה, ונזכרנו שהכרנו מזמן
(ושוב התסריט של הרגע..) הבנתי שהריקנות... היא בגלל שאני לא
איתך
הבנתי שאני מרגישה שחסר משהו בגלל שאתה חסר לי..
כי לא משנה מה יש לאחרים וכמה תכונות טובות ראיתי אותך תמיד
שונה למרות שלא הכרתי אותך טוב על ההתחלה...
עוד באותו הרגע הקסום ראיתי אותך שקוף... וכשהכרנו נוכחתי לדעת
שלא טעיתי אפילו טיפה!!!
פחדתי לדבר איתך על יחסים רציניים...
אני מסוג הבחורות שלא אוהבות לקבל סירוב.. שמה שהן רוצות הן
תמיד קיבלו ויקבלו... והמטרה תמיד מושגת!
לא רציתי לסמן אותך כמטרה.. בגלל זה גם הסתרתי הכי שיכולתי את
הרגש...
בשיחה החמישית בערך שלנו פתחת לי סוד...
פתאום גיליתי שאותו הרגע.. אותו התסריט שרודף אותי כבר כמעט
שנה לא התנגן רק לי כל הזמן בראש.. אלא גם לך..
גיליתי שאותו הרגע היה קסום לך בדיוק כמו שהיה קסום לי..
אתה כועס עליי על זה שלא נתתי לך לדעת?
אתה צודק על זה שיש לך זכות לדעת אם אני רוצה אותך או לא..
אתה צודק בקשר לזה שתמיד עדיף להגיד אמת ולא להסתיר..
אבל אתה זה שהכנסת אותי אל תוך מבוך שלא מצאתי ממנו יציאה.
ואם עדיף להגיד את האמת- למה אתה לא אמרת כלום?
למה אני הייתי צריכה לעשות הכל? ולמה לא יכולת להגיד הכל באותו
הרגע והיינו חוסכים שנה של סבל וריקנות!
פשוט- למה?!
בעצם... אני לא רוצה לדעת למה!
אני רוצה לשים את כל מה שהיה בצד.. כי השנה הזאת הייתה צבועה.
אנשים שיצאתי איתם נתתי להם להאמין שאני אוהבת אותם כשבעצם לא
הפסקתי אף פעם לאהוב אותך...
כשהאקס שלי נישק אותי איכשהו בדמיון שלי עלתה תמונה שלך
כמו העתק של הפנים שלך.. והשפתיים.. והעיניים.. והכל!
כשאמרתי 'אני אוהבת אותך' לחבר הייתה לי צביטה קטנה בלב והיה
לי רגש כאילו אני משקרת, כי עדיין לא הפסקתי לחשוב עלייך...
לדקה אחת לא יצאת לי מהראש מאותו הרגע היפה..
אהבה ממבט ראשון כנראה באמת יותר חזקה מכל אהבה אחרת...
רק שהרבה פעמים הריקנות הזאת נמשכת ואני שמחה שאצלי זה נגמר
בזה שאני עם הבנאדם שרק מלחשוב עליו גורם לי אושר!!!
שאני עם הבנאדם שכל נשיקה שלו זה חלום חדש...
כל חיבוק זה קסם שונה...
כל חיוך ומבט זה גורם נוסף לאושר הבלתי נגמר הזה שלי...
ולמה?
כי אני עם הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם!
עם הבנאדם שאני הכי הרבה חושבת עליו!
הכי לא רוצה להיפרד!
הבנאדם שהתאהבתי בו מהרגע הראשון..
הבנאדם הזה זה אתה...
אני אוהבת אותך כל כך...