טסתי לריו בשנה שעברה, בטיסת לילה. הרבה דברים מטורפים קרו
באותה טיסה.

לא היתה נפש חיה על המטוס חוץ ממני, אקסל רוז, השומר ראש של
אקסל רוז והחברה של אקסל רוז.
ואני תמיד אהבתי מוזיקה ברזילאית וזאת הפעם הראשונה שירדתי
לברזיל כדי לראות מאיפה כל המוזיקה הגיעה, אבל זה היה קצת מוזר
להיות על מטוס לבד עם אקסל רוז והשומר ראש שלו ששקל 200 קילו
של שרירים.
כל הטיסה כל הדיילות הסתובבו מסביב לאקסל רוז והוא סיפר להן
בדיחות. הם לא הפסיקו לצחוק במשך 11 שעות, וזה עוד יותר הפחיד
אותי.

הם היו בצד אחד של המטוס ואני בצד השני. אני רק רציתי להתרחק
מהם, לקחתי שמיכה , שמתי אוזניות וניסיתי להרדם.
עוד לפני שנרדמתי הספקתי לשמוע במערכת הכריזה -
"אנחנו מגישים כעת מיץ תפוזים ובוטנים. נא להדק חגורות"
ואז שקעתי לתוך החלום. חלמתי על ריו, ארץ הבוסה נובה, ועל כל
הזמרים האהובים עלי כמו קיטאנו ולוסו, ג'ורג'י בן וג'ילברטו
ז'יל,
משקאות טרופיים על החוף, פירות בתוך הכוס, מנגו בננה ומלון.

ובעודי מפליג בחלומי לריו, לפתע הכל התנפץ.
פקחתי את עיני ואקסל רוז הסתכל עלי מלמעלה. הוא היה מאוד דומה
לאקסל רוז, רק שהוא הוסיף כמה ק"ג, ונראה קצת שמנמן באורות
העמומים של המטוס. הוא הסתכל לי בעינים ואמר:
"Welcome to the jungle, baby! You're gonna
diiiiiiiiiiiiiiiiie!"
הדבר היחיד שרציתי באותו רגע הוא שמישהו יוריד אותי מהמטוס
ומהר.
אקסל רוז עומד מעלי ושוב צועק :
"diiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiie!!!"
ואז הדברים באמת נהיו מטורפים.
אקסל עמד להוריד לי אגרוף, ואני התחלתי לברוח.
לפתע, זאת היתה טיסת השרדות. אני נגד אקסל.

רצתי לאורך המטוס, ואקסל רדף אחרי. נעלתי את עצמי בשירותים
ואקסל דפק על הדלת כמו משוגע.
"היי, קצת סבלנות הא?" צעקתי מתוך התא הנעול.
ואז שמעתי אותו אומר:"כן, אתה צודק. מה אני עושה? קראתי את כל
הדברים שכתבו עלי ועכשיו אני מתנהג ככה. אני מצטער, אני פשוט
נהיה קצת עצבני בטיסות האלה, אני ארגע"
אז יצאתי מהשירותים ואמרתי לו:"זה בסדר אקסל, גם אני קצת
מתוח"
אז הוא אמר:"שמע, אני יודע קצת שיאצו, אני יעשה לך מסאז'"
אז הוא עשה לי קצת שיאצו ונרגענו, זה היה טוב.
מה אני אגיד לכם, אקסל רוז מסאז'יסט בן זונה, כן כן!

ואז הגענו לשדה תעופה, אני היתי עדיין קצת מבולבל.
אקסל התחמק מהדלת האחורית ואני הלכתי לקחת את המזוודה שלי
והתכוונתי לצאת. לפתע, 15 צוותי טלוויזיה קפצו עלי מכל
הכיוונים ומאות בני נוער התגודדו מסביבי וצעקו :
"We love you Axl!"
היה לי שיער קצת ארוך באותו זמן, אבל לא נראה לי שהם חשבו שזה
אני.בכל מקרה, אני התחלתי לברוח והם רדפו אחרי בשמש הברזילאית
החמה. נכנסתי לתוך מונית. הם חסמו לנו את הדרך וקפצו על הגג:
""Tell Axl we love him! Tell him we love him!"
"What was Axl like?" "Tell him we love him!"
...מה שאף פעם לא עשיתי, הוא בנאדם די קשה להשגה.

אחח...היו אלה ימים משוגעים בריו. היה נדמה שאקסל בכל מקום.
הליקופטר נחת על גג המלון - זה היה אקסל.
טנק נעצר בקדמת המלון, הצריח נפתח - זה היה אקסל.
ספינה עגנה בחוף עם 40 שומרי ראש מלחים - זה היה אקסל.

אז אקסל, אם אתה שומע, הם אוהבים אותך.
הם אוהבים אותך שם בריו, ארץ הבוסה נובה!